להתקפא חלשין

[מתבודד]

לאור די ווינט בועט צו זיין אינעם הייליגן סיסטעם, וואס זעט זיך אן אינעם יואל ראטה אשכול, זעה איך פאר א חוב קדוש צו איבערגיין הלכות סיסטעם כפי המסורה לנו מבהמותינו, למען ידעו הדורות הבאים וויאזוי מ’האט א פארקאקטן לעבן באיצטלא דקדושה וכאתידעס.

1) בקומו בבוקר רייכנט מען א ציגארעטל בשעת’ן שותה זיין הקאפי. המחמירים מעשנים שני סיגריות והמהדרין שותים שתי קאפיס עם שתי סיגריות, איינס פון די אייגענע איינס א געשנארטע.

2)אח”כ הולכים זיך ווייקן אין מקוה ויזהר זיך צו אריינשטופן מיט איינעם ווייל די שמש איז א גנב וכו’, המחמירים לא לוקחים טוש לפני הליכתם לבור הווייקנה, המהדרין לא לוקחים גם אחרי זה טוש.

3) יזהר תכף אחר המקוה למצוא אחד לדבר אליו לשה”ר און באשמיצן אומשולדיגע יודן על איזה בילבול ששמעו או שחלמו עליו. המחמירים מאריכים בזה כשעה או שתים, המהדרין שאין להם עבודה אבל שיפע טאשן יש להם מאריכים עוד יותר עד חצות ועד בכלל, ונהגו לומר כל המרבה בפיטפוטים הרי זה וכו’.

4) אחרי שגמר להתפלל והמתינו עליו בשמו”ע כמנהג שיינע אידן, הולך לקנות פרישטאג גדול בת יב דאלער, אף שלאשתו וב”ב אינו מפרגן כזה, דהוא שאני שהרי צריך כח ליום ארוך של עבודת השם. המחמירים נהגו לקנות גם שתיה קרה ולאכלו בבית הכנסת ולהשאיר הזעקל והשאר על השלחן, כדי ליתן להגוי המנקה מה לעשות שלא יהא ח”ו הולך בטל. המהדרין שיש להם שמירת עינים ביותר, נוהגים בגעשעפט צו שטופן כמה נשים לצדדים כיון שאינו רואה אותם כלל, וגם הוא ממהר לחזור ללימודו של כמה גיליונות והרי כל רגע יש חשש ביטול תורה.

5) אחרי כל אלו הולך לביתו, ושוכח מחמת רוב עיונו בענינים העומדים על הפרק, לקנות השלשה דברים לביתו זו אשתו ששאלה ממנו לקנות, אבל כשבא לביתו ואשתו צועקת עליו על מידת השכחה המצוייה אצלו, הוא מקיים בהידור שומע חרפתו ואינו משיב כלום, ומבלי להסתכל עליה, כי הרי אסרו חז”ל להסתכל על אדם בשעת כעסו, הולך תכף למיטתו לשינת צהריים. המחמירים כן נהגו להיזהר על כבוד התורה המושפלת בעיני אשתו, ועונה בדעת ובמרמה למה פאסט נישט פאר אים אריינצוגיין אין א גראסערי.

תם ולא נשלם חלק א’. חלק ב’ יבוא ברנה.