א לינק צום אינטערוויו פאר די וואס האבן נישט וואצעפ.
נייגט צו אן אויער צו א שטיקל שמועס וואס האט זיך געמאכן צווישן אפאר חברים אויף אזא קבוצה.
שמערל: Nonsense is nonsense, studying it is philosophy
ברוך: תניא, רוב דונטאי קאסטרדאים הם. ורמינהו, דאמר ליה דרזנאי לתלמידיו משובח שבדונט של שוקלד הוא.
ברוך: לא פליג, הא לן והא להו, במערבא אכלי נהמא בקוסתרדא, ובגולה אכלי משוּקלָדים:
בערל: תנא משמיה דרב רִבָּה, וכולן בזשעלי
ברוך: אמר ליה ההוא קפילא, סתם דונט דז'עלָאי, וההוא דלא שאל ליה ולא מידי. ואמאי לא שאל ליה? הני מילי בדליתיה קמיה, אבל בדאיכא בעינן שאלה.
ברוך: איבעי להו, ההולך ממערבא למדינת הים האיך עביד. הוא מותיב והוא מפרק, נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהולך לשם.
שמערל: ההוא דאתא קמיה דרב ששת והוי מונח קמאי תלתא קופות רבי בדונטיה, לא עברו חומשי דקא ועביד לה גל של עצמות.
ברוך: רב ששת לקח חמישת מיני דונטי, אחד זשעלי, אחד קוסתרדאי, אחד שוקלד, אחד כרמל, ואחת פלנאי, עשאן כמין מרזב סביב לצלחתו שירא שמא לא יישאר אח"כ, התחילו מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה דונט אחת.
בערל: הילל היה עושה דאנאט אחת גדולה, ומירח אותה בקוסטרד ובשוקלד ובזשעלי, ולעסה יפה יפה עד שנעשה כמין עיסה בפיו, ואוכלה בבליעה אחת.
ברוך: הה"ד כי הלל רשע על תאוות נפשו.
בערל:
שמערל: בכה עליו רבי ואמר יש קונה דונטי בבליעה אחת.
בערל: אמרו עליו על הילל שהיה יושב בבית הכסא עד פורים מחולי מעיים.
שמערל: עד שבאו שמעיה ואבטליון וגרר לו משם בע"כ
שמערל: אמרו לו, וכי מפני זה טרחנו ועלינו על הגג כדי להוריד את גופך בהקרח הגדול
ברוך: ענה להם, יסורים ממרקין עוונותיו של אדם, מאי יסורים, הוי אומר זה חבלי בית הכסא.
שמערל: הדא היא דכתיב מי שאכל בשבת יטרח במוצאי שבת...
בערל: והשיב להם, מה פשעי מה חטאתי שבאו ליצני הדור שתי אלפי שנה אחרי מותי בלילה משועמם אחת ומגלגלים דברים שלא היו ולא נבראו על שמי.
צחקו ואמרו, כלום לא העלילו עליך שמועות פורחות באויר כל אותו הזמן? מיד נשתתק וקיבל עליו גזר דינו באהבה.
וכיון ששקטה דעתו, מיד עשה צרכיו מאליו והיתה הרווחה.
ברוך:
לחיים!