די "מאמר חז"ל" שלא שינו את שמם לשונם ומלבושם

הלכה ואגדה, מוסר וחסידות
רעאגיר
געפילטע פיש
שריפטשטעלער
שריפטשטעלער
הודעות: 6958
זיך רעגיסטרירט: מיטוואך פעברואר 29, 2012 10:16 am
האט שוין געלייקט: 5107 מאל
האט שוין באקומען לייקס: 6778 מאל

די "מאמר חז"ל" שלא שינו את שמם לשונם ומלבושם

שליחה דורך געפילטע פיש »

נאכן שמועס אין דעם אשכול צי מ'מעג משנה זיין די לבוש האב איך אנגעהויבן אריין קוקען אין די באוויסטע מאמר חז"ל, און איך זע אז ס'נישט אזוי פשוט, אפשר דא צוזאמען מיטן עולם וועט מען ארויסקומען מיט א קלארקייט.

וואס מיינט דאס שלא שינו את שמם לשונם ומלבושם?
לאמיר אנהייבן מיט שמם, וואס מיינט דאס א אידישע נאמען? בשבעים נפש ידרו אבותיך לארץ מצרים, מיינט דאס אז זייערע אייניקלעך די הונדערטע טויזענטער יוצאי מצרים האבן נאר געהאט א סך הכל פון 70 נעמען? און וואס איך מיט די נעמען ווי משה, כי מן המים משיתוהו, וואס מאכט דאס פאר א אידישע נאמען? און ווי ווייטער מ'גייט אין תנ"ך זעט מען אלס נייע נעמען, און אזוי אויך אין משנה, גמרה, יעדע דור האט געהאט נייע נעמען, וואס מיינט דאס? וואס מאכט א נאמען ווי עקיבא, הלל, ופסי, ר' פפא, ר' זביד, מר זוטרא מער אידיש ווי אלעקסיי און איוואן?

איז דא א גמרא אין גיטין (יא:) "גיטין הבאים ממדינת הים ועדים חתומים עליהם אע"פ ששמותיהן כשמות עובדי כוכבים כשירין מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות עובדי כוכבים" זעט מען קודם פון דעם אז ס'נישט אזוי פשוט, קען דאך נישט זיין אז אלע בני חוץ לארץ זענען עוברי עבירה?

האב איך געטראפן א תשובה פון ר' משה, (אגרות משה חלק או"ח ד סימן סו) וואס זאגט אזוי:
דזה ששיבחו חז"ל ויק"ר ל"ב בגלות מצרים שלא שינו את שמותן הוא לקודם מתן תורה שלא היה
היכר גדול בשביל קיום המצות דבני נח ובפרט שחלק גדול מישראל עבדו ג"כ ע"ז ורובן לא מלו את בניהם עד סמוך להגאולה כשהיו צריכין לאכול הפסח שמל אותן יהושע ומשמע שהיה רוב גדול לבד שבט לוי שהם מלו את בניהם כדכתיב ובריתך ינצורו בברכת משה ואף שפרש"י על אלו שנולדו במדבר היה זה גם במצרים כמפורש במדרשות, שלכן בשביל האמונה שיגאלו ורצו שיהיו ניכרין שהם ישראל הנהיגו להקפיד שלא ישנו את שמם ולא ישנו את לשונם ומטעם זה שייך
זה להגאולה משום שבשביל אמונת הגאולה הקפידו על זה, אבל אחר מתן תורה אין לנו חיוב מדינא וגם לא מעניני זהירות ומוסר אלא מה שנצטוינו התרי"ג מצות לדורות והמצות שנצטוו לשעה וכפי שנאמרו בתורה שבעל פה ולכן לא הקפידו ע"ז רבותינו דהא אף עניני זהירות ומוסר ומעלה נמי נאמרו מסיני עיין בריש פרקי אבות ברע"ב ולא היה זה בקבלה שכן איכא מעלה גם אלאחר מתן תורה אלא שבזכות זה נגאלו אבותינו שאפשר לפרש שהיה מעלה ודבר טוב רק אצלם כדלעיל ולא אחר מתן תורה. ואף שמסתבר כן מסתפינא לומר זה בלא ראיות גדולות.

זעט מען אז דאס וואס ס'שטייט אז בזכות זה נגאלו אין נישט אז דאס זענען עפעס אזעלכע גרויסע מצוות, נאר אז אפילו זיי האבן נישט געהאט קיין מצוות, נאר זענען געווען אומגעמאלעטע ערלים, עובדי עבודה זרה, אבער זיי האבן זיך אידענטעפעצירט אלץ אידן, פארדעם האבן זיי זוכה געווען צום גאולה, אדער איז אפשר פשט אז אפילו פאר די קליינע מצוות וואס זענען נישט אפילו פון די תרי"ג און זיי זענען אפילו נישט נצטווה געווארן, נאר הקב"ה ברוב רחמיו האט זיי אויסגעלייזט אויך פאר דעם.

פון אנדערע האב איך געהערט אז דווקא אויב איז מען משנה אלע דריי, דעמאלס איז מען עובר, אבער נאר טוישן איינס אדער צוויי מעג מען יא.

יעצט לגבי מלבוש, און צו ממעק אנטוהן שמעקעדיגע הוטן.

בעצם די גאנצע לשון וואס איז שגור ביי אונז בשביל ג' דברים נגאלו ממצרים, שלא שינו את שמם לשונם ומלבושם" האט נישט קיין מקור.

אין מדרש רבה, מגילת שיר השירים אויפן פסוק גן נעול אחותי כלה, שטייט דארט בזה"ל
רבי הונא בשם בר קפרא אמר:
בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים:
שלא שינו את שמם,
ולא שינו את לשונם,
ולא אמרו לשון הרע,
ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה.


אין פסוקתא דרב כהנא פרשת בשלח שטייט:
בזכות ארבעה דברים, נגאלו ישראל ממצרים,
שלא שינו את שמם,
ושלא שינו לשונם,
ושלא היה בהן לשון הרע,
ושלא היה בהן פרוץ בעריות,
שלא שינו את שמם, ראובן ושמעון סלקין, ראובן ושמעון נחתין, שלא שלא שינו לשונם, כי פי המדבר אליכם(בראשית מ״ה י״ב), ובלשון הקודש היה מדבר, ושלא היה בהן לשון הרע, דבר נא באזני העם וישאלו וגו׳ (שמות י״א בי) את מוצא זה הדבר היה מופקד אצלן כל שנים עשר חודש, ולא נמצא אחד מהם שהלשין על חברו, ושלא היה בהן פרוץ בערוה, תדע לך שהוא כן אחת היתה ופירסמה הכתוב ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.

זאגט דארט די מגיה, הלא הוא הרב שלמה באבער:
(סו) בזכות ד דברים, וכן היא בויקרא רבה ובמדרש חזית פ' גן נעול, וכן מובא בילקוט בב' המקומות, אך המעתיק או המדפיס השמיט בחפזו, מן שלא שנו הראשון, עד שלא שנו השני, וכן מצאתי המאמר בשמות רבה פ"א, א"ר הונא בשם בר קפרא, בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שנו שמותם, כמו שכתוב בשיר השירים רבה ובויקרא רבה פ' ל"ב ע"ב הסיום כמו שכתוב וכו', הוא דברי המעתיק, שלא רצה לכפול הדברים אשר הם כבר כתובים שם, גם נמצא המאמר הזה, במדרש במדבר רבה פ"כ סוף בלק, ובמכילתא בא פ"ה, שלא נחשדו על העריות, ולא ספרו לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם, ע"כ.
אבל המאמר השגור בפי רבים "ולא שינו את מלבושיהם" אין זכר ממנו בשום מקום, וגם המתורגמן טעה בזה, שבתב בהקדמתו לס' ההוא, אמרו חז"ל, שלשה דברים לא שנו ישראל במצרים, שמותם, ומלבושם, ולשונם, ע"כ, וזה לא אמרו חז"ל מעולם.

ווידער אין פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק ו' (אות ו') [געשריבן ארום ניין הונדערט יאר צוריק] שטייט:
לכן אמור לבני ישראל. זו שבועה, שנא' ולכן נשבעתי לבית עלי (ש"א ג יד): אמור לבני ישראל אני ה'. שאמרתי לאברהם אביכם אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו ז): והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם, כנגד ד' זכיות שבידם,
שלא שינו את לשונם,
ולא חילפו את שמלותם,
ולא גילו את סודם, דכתי' ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב),
ולא בטלו ברית מילה.

און אויף דעם שרייבט אויך דארט די מגיה הרב באבער:
עיין פסיקתא ויהי בשלח צד פ"ג ע"ב בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים בזכות שלא שינו את שמם ושלא שינו לשונם ושלא היה בהן לשוה"ר ושלא היה בהן פרוץ בעריות. והעירותי שם בהערה ס"ו וכו'... אבל ממאמר השגור גשי מיה ולא שינו את מלבשיהם אין זכר מזה וכו'.


אויב וועט איר באמערקן אין אג"מ וואס כ'האב פריער געברענגט ברענגט ער אויך נאר "שלא ישנו את שמם ולא ישנו את לשונם" און נישט מלבושם.

יעצט לגבי לשונם ווייס איך שוין נישט, וואס איז געשען מיט לשון הקודש, פארוואס איז אידיש נישט א שינוי לשון, ס'שוין דא א אשכול ווי מ'האט גערעדט דערוועגן, און דאס איז זעכער אז אונזערע זיידעס האבן יא גערעדט די לשונות המדינה, טא וואס איז אבער מיט ריכטיג פשט אין שלא שינו את לשונם?
קאווע טרינקער האט געברענגט עפעס א חתם סופר, אבער א מראה מקום האבן מיר נישט זוכה געווען צו באקומען, אפשר יעצט וועט ער באווייליגען.

דער אשכול פארמאגט 43 תגובות

איר דארפט זיין א רעגיסטרירטער מעמבער און איינגעשריבן צו זען די תגובות.


רעגיסטרירן איינשרייבן
 
רעאגיר