http://notrikon.blogspot.com/2012/07/blog-post_16.html
מהרמב"ן ז"ל לרואה ואינו נראה
הא לך סוד גדול לדרך לרואה ואינו נראה משום אויב ושונא ואורב וגזלן וחמסן, ובחון ובדוק הוא, ונסיתי בעז"ה במקום סכנת נפשות כמה פעמים והועיל, ודבר גדול הוא, ודע שתועלת התפלה הזו תועיל מבוקר עד אחר תפלת מנחה ולא יותר, אחר שתאמר תפלת הדרך בכל כוחך תעמוד נוכח דרכך ותשים שלשה אצבעותיך של יד ימין, דהיינו האצבע אחת תחת עין ימין והקמיצה תחת עין שמאל והאמה למעלה מהחוטם ותעצום באצבע ובקמיצה עיניך, ויאמר שלשה פעמים 'במאמר א-ל ש-די', ואחר כך יאמר פעם אחת זה [כאן מופיעה רשימת פסוקים שונים, א.ש.]
בסיום ה'סגולה' נכתב: "אמר המגיה סגולה זאת מצאתי אותה כתובה בלשון אשכנז והעתקתי אותה בלשון הקודש לתשוקת השואלים" (כלומר, המעתיק/המדפיס תרגם אותה מיידיש לעברית).
סגולה זו עם ייחוסה לרמב"ן נמצאת בכמה ספרי סגולות שבכת"י ובדפוס, אלא שבצורה מעט שונה.
בספר "דרך הישר", שנדפס בקראקא ת"ו (1646), ואשר מיועד כולו ל"הולכי דרכים", מובאים דינים ותפילות מיוחדות ליוצאים לדרך, וכן סגולות ושמירות למצבים שונים (להליכה ביער, הפלגה בספינה, ישיבה בבית האסורים ועוד). ביניהן נמצאת גם הסגולה שלנו:
בהקדמה לסגולה אנו מוצאים מידע נוסף על ייחוסה לרמב"ן:
"שמירה לדרך ששלח הרמב"ן ז"ל מעכו לברצלוני שגילו לו לר' שמואל בן חפני מן השמים מתוך ספר יצירה ואשר יקרא אותו בדרך בכוונה גדולה ונכונה לא יראוהו מן הלסטים, כי כדמות ענן מפסיק ביניהם ואם יראוהו ידמו כאלו עמו חברותה (=חבורה) גדולה...".
בכתב יד פרמא, נמצאת אותה כותרת בשינויי לשון קלים:
"שמירה לדרך ששלח הרב ר' משה בר נחמן זלה"ה מעכו לברזילונה שנגלו בו השמו' לרבי' שמואל בן חפני ז"ל מתוך ספר יצירה ואשר יקרא אלו הפסוקי' בכונה על הדרך לא יראוהו הלסטי' ... ועל כן נקראת אחיזת עינים".
כעת שימו לב להבדלים בביצוע הסגולה, בין הנדפס בסידור שערי רחמים לנדפס בספר דרך הישר:
"וזה מעשהו, עמוד על הדרך ושים אצבעות ימינך תחת עיניך ונשא אותם למעלה כעין שעושים הכהנים ואמור ג"פ בשם א-ל ש-די ואח"כ קרא בכוונה אלו עשרה פסוקים מהרמב"ם[1] ז"ל וקרא אלו השמות בכוונה גדולה מאד [כאן הובאו מספר שמות]...".
(בשולי הדברים הוסיף המו"ל: "ואל תבהל ברוחך בדברים האלה לעשות רק בעת הצורך ובתנאים הנזכרים לעיל בהקדמה ולא תכון את ה'[2]...").
לא אכנס כרגע לשאלת ייחוס הסגולה לרמב"ן, זוהי סוגיה בפני עצמה. רק אציין כי זו אינה הסגולה היחידה שיוחסה לרמב"ן אשר מיועדת להולכי-דרכים, ובספר "דרך הישר" הנ"ל ישנן עוד שתי סגולות כאלו[3].
כדאי גם להזכיר בהקשר זה תפלה שנדפסה בספר "יפה נוף" ונציה של"ב (1572): "תפלה מעולה ומשובחת ליורדי ימים והולכי מדברות אשר תקן הרמב"ן ז"ל כשעבר לארץ הקדושה אשר לא יערכנה זהב וזכוכית", שבהמשכה יש גם תפילה נוספת עם השבעות בשמות קדושים (ולא ברור האם כוונת המדפיס לייחס גם אותה לרמב"ן).
על כך כתב א. לנדסהוט (עמודי העבודה, עמ' 237): "נמצאות תפלות רבות בספרי אוהבי הקבלה מיוחסות לרמב"ן אשר יש מהן - אפשר שהן ממנו, וקצתן בודאי אנשים אחרים חברו ונקראו על שמו", ובהמשך דבריו מזכיר את הלחש "לרואה ואינו נראה" שלדעתו הוא "מתלמידי האר"י ולא מרמב"ן".
אך יש לפחות עוד ארבע דרכים להפוך ל"רואה ואינו נראה" שנמצאים בספרי הסגולות.
ב"ספר רפואות" שנדפס [כנראה] בלבוב תרכ"ה (לא ברור מי הוציאו לאור. בשער נכתב: "מהרופא הגדול אביר הרופאי' אשר לו שם בגבורים אשר נמצא בכ"י בבליטעק"), אנו קוראים:
הסגולה הראשונה עם החתול השחור מוזכרת בספר הזכרון לקהילת דרוהיטשין (תל אביב 1969, עמ' 63) בהקשר משעשע. שם מסופר על איסר, בנו של הרב, ש"אמונתו התערערה" בעקבות ניסוי להפוך ל"רואה ואינו נראה" שמשום מה לא צלח:
1. בספר "עובר אורח" מאת רבי שמעון בן מאיר, קרלסרוה תקכ"ג, שהוא רובו ככולו העתקה מספר "דרך הישר" תוקן ל"הרמב"ן".
2. בספר "עובר אורח" הנ"ל, הועתק במקום "ולא תכון את ה'" - "ולא תנסון את ה'".
3. הסגולות בשם הרמב"ן (העמודים אינם ממוספרים במקור): בעמ' [17]: "קבלה מהרמב"ן, פסוק א' לשמירת הדרך י"ו פעמים 'ושם בת אשר סרח'". בעמ' [44]: "קבלה אמיתית מהרמב"ן ז"ל שיאמר כנגד האויב והוא מביט בפניו ז"פ בנשימה א' אוריאל ומיד יהפך לב אויב לאוהב...". שמירה נוספת מהרמב"ן מובאת בספר "עובר אורח" הנ"ל: "שמירה מהרמב"ן ז"ל כשיוצא לדרך, קח מלח ואמור עליו ו' פעמים מזמור קכ"ה שיר המעלות... והשלך המלח לפני האויב או ביניהן ותנצל".