אויבערלענדער חכם האט געשריבן:אדנירם האט געשריבן:[center]אן ערנסטע דילעמא.[/center]
ער פרובירט צו ציטערן ביים 'כל נדרי' [נאר צוליב די ניגון. ווייל חוץ מזה קען ער נישט פארשטיין פארוואס מ'האט גענומען דעם מערסט התעוררות'דיגן ניגון, און עס ארויפגע'זרק'עט אויף אזא טריקענע הלכה'ישער תפילה ווי כל נדרי],
איתא בזוהר דסודו הוא שרוצין להתיר להקב"ה נדרו ושבועתו דלא יפרוק אלא דתהא בגלותא.
היות דאס איז נישט די עיקר נושא פון די אשכול, איז יעדער איינער געלאדענט עס אפצוטיילען, איך ווייס אבער נישט ווי אזוי
[center]כל נדרי[/center]
מקור אין זוהר
אין רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רנה עמוד א זאגט די זוהר וז"ל, ובגין דא תקינו למימר ביה כל נדרי ואיסרי כו' כולהון יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין ובגין דא נדר דידו"ד דאיהו תפארת ושבועה דאדני דאיהו מלכות דעבדו על גלותא דלהון בחכמה ובינה יהון שביקין ושביתין לא שרירן ולא קיימין (במדבר טו) ונסלח לכל עדת בני ישראל דחסד איהו מים, גבורה אש, תפארת אויר וכו', עכ"ל. "כל נדרי" ווערט אויך דערמאנט אין די זוהר כרך ב (שמות) פרשת משפטים דף קטז עמוד א וז"ל, ובגין דא ביום הכפורים עלמא דאתי דביה תקינו כל נדרי, עכ"ל.
דברי היעב"ץ שמקורו מגאונים "בלתי מובהקים"
אינעם ספר הקדוש "מטפחת ספרים" [מאת הגדול המובהק המבקר הגדול קנאי בין קנאים מהור"ר יעקב המכונה יעב"ץ זלה"ה – לשון שער פלאט] ברענגט דער הייליגע עמדין זי"ע די ווערטער פונעם זוהר "ובגין דא תקנו למימר כל נדרי" או זאגט "הוא [=כל נדרי] תקנת איזה גאונים אחרונים, בלתי מובהקים, כי אמנם אחרון הגאונים בזמן, וראשון במעלה, הוא רב האי גאון, מחה שלא לאמרו, כמבואר בטור או"ח סימן תריט, עכ"ל.
מוצאו של "כל נדרי"
רב יהודאי גאון שרייבט "כל נדרי ואסרי האומרים ביום הכיפורים בערב, אין עמנו מנהג לעשות כן לא בב' ישיבות [סורא ופומדיתא] ולא בבבל כולה.. ולא שמענו מרבותינו שהיו נוהגים זה כל עיקר"
אן אנדערע גאון שרייבט: "שדרו ממתיבתא הקדושה שמנהג שטות הוא, ואסור לעשות כן". אין נאך אן אנדערע מקור געפינן מיר "שמענו שבשאר ארצות אומרים כל נדרי ואסרי". צוליב דעם שרייבט ד"ר ב. מ. לוין אין כרך אחד עשר פון אוצר הגאונים [מסכת נדרים נזיר וסוטה] אז די מקור פון "כל נדרי" איז נישט בבל. ער קלערט אז מסתמא שטאמט עס פון ארץ ישראל, און נאר שפעטער איז עס אנגעקומען אויף בבל.
איטערסאנט איז אז אין די ישיבות אין בבל האבען זיי נישט געלערענט - און ממילא נישט געקענט - מסכת נדרים. גאנץ מעגליך אז די סיבה דערפון איז צוליב די קראים וואס האבען זיך שטארק געטשעפעט מיט די רבנים איבער די "היתר נדרים פורחים באוויר".
איזה רב האי?
אין "עיטור ספרים" מערקט ער אן אז רבי יעקב עמדין האט פארמישט וועלכע רב האי די טור דערמאנט, און אין אמת איז עס נישט געווען די גרויסע רב האי גאון, ווער איז געווען א זוהן פון רב שרירא, נאר אן אנדערע רב האי גאון די זוהן פון רב נחשון. ער ברענגט א תשובות הגאונים וואו רב האי בר מר רב נחשון איז מאריך מוחה צו זיין אין די וואס פירען זיך צו זאגען "כל נדרי". ער זאגט מען זאל עס מבטל זיין "מכל וכל שהוא הערמה גדולה".
הגנת בר יוחאי - מקור במשנה
הר משה קוניץ אין זיי ספר בן יוחאי – געשריבען אלץ מענה צום "מטפחת ספרים" – פראבירט ענטפערען רבי יעקב עמדין'ס טענה און שרייבט "התקון לומר כל נדרי אתקון קודם זמן רשב"י, והיה נהוג כבר בזמן רבי אליעזר ב"י כמאמרם (נדרים כג, ב) על המתני' ראב"י אומר אף הרוצה וכו' חסורי מיחסרא וה"ק הרוצה כוו', והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרי שאני עתיד לידור יהא בטל, עכ"ל. ולפירוש הראשונים הא דאמרי' בשם מגילת סתרים דמשנת ראב"י קב ונקי, קבלותיו היו ישן נושן מעטים ונקיים וברורים. ואמרו יעמוד בראש השנה ויאמר וכו', תחת יום הכפורים הכתוב בזוהר ונהוג אצלינו באמת, משום דיוה"כ נמי אקרי ראש השנה כדרשתם (ערכין יב, א) מקרא (יחזקאל א) בראש השנה בעשור לחודש ע"ש וכו'.
דברי בר יוחאי - לאיזה נוסח התנגדו הגאונים
לגבי וואס רבי יעקב עמדין ברענגט אז די גאונים האבען מתנגד געווען דערצו, שרייבט ר"מ קוניץ "זה דווקא הלשון "כל נדרי וכו'" בנוסח שכתוב, להתיר ג"כ נדרים שכבר נדר, וכו' אבל לומר כל נדרי שאני עתיד לידור יהא טל, בודאי נהגו ג"כ הגאונים האלה, כמו שאמרו חז"ל מפורש בגמרא הנ"ל, וכמו ששמענו שרבי עקיבא אמר אבינו מלכנו (תענית כה, ב) ואנחנו נוהגין לסדר כמה תילות כנגד י"ח ברכות בהתחלת שם אבינו מלכנו לפי ששמענו מרז"ל שר"ע אמר כך ונענה, ככה לא סרנו מלומר כל נדרי שאנו עתידים לידור יהון בטלין, מאז ששמענו מראב"י תלמיד ר"ע שקבל לומר כך וכו' ומעתה שפיר כתב בזוהר וברעיא מהינא ובגדין דא תקינו כל נדרי ולא קשה מידי, עכ"ל.
מבוא למחזור גולדשמידט
אין די מבוא צום מחזור אויף יום כיפור שרייבט דניאל גולדשמידט "מנהג זה [לומר כל נדרי] נולד כנראה בתקופת הגאונים הראשונים, ואולי בארץ ישראל וכו'." ער שרייבט אויך "נראה שרק מבחינת לשונו יש לנוסח 'כל נדרי' ענין להתרת נדרים, לפי תוכנו הוא בקשת רחמים [ער רעדט פון אן אלטען נוסח, נישט וואס מיר זאגען] על שלא קיימו את הנדרים שקבלו עליהם ורצו בזה להינצל מהעונש. יתכן שהטכס נולד במקורו כמנהג עממי שרוח גדולי ההלכה לא הייתה נוחה הימנו. כך מתבארת התנגדותם החריפה של גאוני בבל לאמירת כל נדרי שלא נתנו לה מקום בשתי הישיבות בטענה שאין בה ממש ואין למנהג עיקר מצד הדין. רב האי בר נחשון חיבר נוסח חדש כדי לצאת מן הסבך..."
הראשונים התלבטו
די אמת איז אז במשך די דורות האבען די ראשונים זיך שטארק געמוטשעט מיט "כל נדרי" און זיין האבען עס פראבירט איבער מאכען אין אלע סארט וועגען.
מקור הניגון
ד"ר לוין אין די אויבענדערמאנטע ספר שרייבט אז די ניגון איז אויך גאר אלט וז"ל, לא רק הוא כי אם גם ניגונו המעורר רטט ותהיה עמוקו עתיק יומין הוא מימי קדם קדמתה, וכך היה וכך נמצא כבר במאה הי"ב כפי שתאר אותו הדסי [=חכם קראי] "שבאים ומתכנסים בכניסתם בערב ליל צום הכיפורים.. ועומד החזן של ציבור לעיני כל העדה והעדה נצבים עמו, ובקול נעים ורם מתחיל בניגון באזנימו, והם קושבים ושומעים תלמיד ורב וערבים בקולו וסוברים שנמחלים ומתכפרים הם בזה מאל המכפר וכו'."
דרך אגב: פון די לשון "שנמחלים ומתכפרים" זעהט מען אז עס איז געווען א בקשת כפרה אזוי ווי גולדשמיט זאגט.