מסכת בנש"ק

[נהורא נפישא]

בנש"ק אסור בעשיית מלאכה, ואם עושה משפחתו ממחין אותו בידו, לפיכך אמרו אין מקבלין מלמדי תינוקת אלא מאלו הלובשין גלימות ופוזמקאות שחורות, וכופין את העיר לפרנסו ולהשיא את בנותיו: גמ' מ"ט אסור בעשיית מלאכה, א"ר עצלאי דכתיב לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, תנ"ה לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם מכאן שאין בנן של קדושים יוצא למלאכה, מכדי בקרא צדיק כתיב, תנא אמאי קרי ליה בנן של קדושים, משום דלא איסתכל בצורתא דשמעתתא. אמר רב ביטולאי לא אמרן אלא דלביש גלימא ופוזמקאי אבל אי לא לביש לית לן בה. גלימא היכי דמי, דכוליה עלמא כיסן תפירן ברחביה והאי דבנש"ק כיסיה תפירא באלכסונא, וטעמא מאי, אית דאמרי משום דאית להון אחורין רחבין והייני דאמרי אינשי דיתבי על אחוריהון כוליה יומא אחוריהן מתעבין, ואית דאמרי משום טירחא, אטו כו"ע לא חיישי לטירחא, אלא האי כיון דאסורא בעשיית מלאכה לא מיטרחי: לפיכך וכו' מאי לפיכך, כדאמר רב ישבן אין מקבלין מלמדי תינוקת אלא הלבושין בפוזמקאות שחורות משום תקנת בנש"ק, אמר רב אבסורדאי האי תנא לתקנתא דדרדקי לא חייש. מכדי מאן לביש גלימא ופוזמקאי בנש"ק , ליתני בנש"ק.אלא מילתא אגב אורחא קמ"ל דבנש"ק לבשי בגלימא ופוזמקאי: כופין את העיר לפרנסו וכו' א"ר פשבורסקאי בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו תמכת בבני בניו של רבי מילך ולא אמרן אלא עד עשיראה דרי אבל מעשיראה דרי ואילך לית לן בה: אינו מנהיג את העגלה, מ"ט משום דדמיא לעשיית מלאכה: איתמר אמר רב זולאי אין אדם חשוב רשאי ליכנס למסעדה ולא מיבעיא לישב ולאכול שם דודאי אסירא משום דזילא ביה מילתא, אלא אפילו לקנות נמי אסירא מאי טעמא משום דמוכרין שם פיצה ולפלפילא והאידנא דמוכרין סושי כ"ש דאסירא. ועוד אמר רב זילאי משמיה דרב בטלאי כל העולם לא נברא אלא בשביל בנש"ק ואלמלא בנש"ק העולם חרוב שנאמר וצדיק יסוד עולם מכדי בקרא צדיק כתיב, אלא ויו יתירה לרבויי זרעיה דצדיקיא ואידך ויו לא דריש מתני' בית יד של מעילו עושה אותו רחב, וכיס תפיליו עושה אותו של עגל: גמ' מ"ט משום תפילין, וכי כו"ע תפילין לא מנחי, אלא משום תפילין דר"ת, אטו כו"ע תפילין דר"ת לא מנחי, אלא משום טירחא וכו"ע משום טירחא לית לן בה והאי כיון דאסורא בעשיית מלאכה לא מיטרחי:
מתני' אדמו"ר היוצא למדינת הים מלווין אותו בתופים ומחולות ומבטלין את הבית מדרש כל אותו השבוע, אם מסרהב אין משגיחין בו: מתני' למימרא אפי' עומד וקצווח, אמר רב ארנא אין משום דדברים שבלב הוה דברים והאי אין פיו ולבו שווים ואחרי הלב הן הן הדברים, ואלא ציבורא מנא ידעי, אלא משום דיודע בהמה נפש צדיקו, אם סירב אין משגיחין בו לאתויי מאי, אמר רב זליאי לאתויי צילומאי ואף דקפיד בצילומאי הני מילי בעריכתא דשולחנא משום דלית ליה ציבורא אבל ביוצא למדינת הים דאית ליה ציבורא שאני: מתני' אוכלין את שיוריו בין בדבר לח ובין בדבר יבש, בין שאכל בכף ובין שאכל בידו: גמ' תנא דגים אוכלים אותו ביד שנאמר דגים בידכם ניתנו, דבי חזיראי אמרי אדמוראי נהגו סלסול בעצמן אף בבשר, דיקא נמי מתניתין דקתני בין שאכל בכף ובין שאכל ביד ולא קתני דגים אלמא לאו דוקא. ת"ר שיורי אדמו"ר הגרגרנים חוטפים והצנועים מושכים את ידיהם והפקחין משליכן לארץ מתחת לשולחן ודיו: מתני' לא דן ולא דנין אותו, ואין אחרי דברי האדמו"ר כלום, והעובר על דבריו חייב מיתה והמהרהר אחריו מתחייב בנפשו: גמ' לא דן מאי היא כדאמר רב סקווראי דאמר רב סקווראי למוד לשונך לומר אינו יודע, ואלא ציבורא מנא ידעי אלא משום דיודע בהמה נפש צדיקו. העובר אל דבריו חייב מיתה, מיתתו במאי א"ר סקווראי בשריפה כההוא דצלי בי כנישתא אחריתא בארעא דיהודאי ושרפו אותו, א"ר אכזראי והאידנא ממיתין אותו בכל דבר הממית והלכתא דממיתין אותו בכל דבר הממית: מתני' במה אדמו"ר יוצא, אדמו"ר יוצא בפוזמקאות לבנות ומקלו בידו, מקלו של עץ וראשו מחופה כסף, ולובש אדרת שער בין בימות הגשמים ובין בימות החמה גמ' מאי טעמא אזלי בחוטרא א"ר קוראי משום דשיקרא לא קאי במערבא אמרי שקר אין לו רגלים: בין בימות החמה וכו' הייני דאמרי אינשי חמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה: מתני' שבעת ימים קודם שעושה משתה לבנו מעטרין את הרחוב לפני בית הכנסת בנורות וביום החופה סוגרין את הרחוב: גמ' מאי טעמא סוגרין את הרחוב,רב סגיראי ורב עציראה חד אמר משום ציבורא וחד אמר משום אבותייהו דנחתי לעלמא הדין, מאי בינייהו איכא בינייהו באדמו"ר דלית ליה ציבורא: מתני' אדמו"ר שחלש דעתו מפייסין אותו עד שיתיישב לבו, ומי שיש עליו קפידא פודה אותו בממון: