איך האב היינט געליינט אויף א טלגרם טשאנעל פון די משיחיסטן
הקדמת המאמר: נא ונא לא לשלוח מאמר זה למי שלא יודע להרים כוסית לחיים...
לוט בחר לגור בסדום "כי כולה משקה" (לך לך יג. י. ) בפשטות הכוונה שאזור סדום היה אזור פורה ביותר וכפי שמציין רש"י שלאזור זה נשפכים מי הירדן ולכן לפני הפיכת סדום היה זה אזור פורח ומלבלב...
בפרשתנו מתגלה לוט כשתיין, ולא סתם שתיין אלא אבי אבות השתיינים, כל שתיין מדופלם מכונה שיכור כלוט. (הגדרה זו נכנסה גם לספר "הלכות הלכות" הוא הי"ד החזקה לרבינו הרמב"ם, כפי שלמדנו לאחרונה לגבי מי שאמר לאשה הרי את מקודשת לי או שאמר לכתוב גט לאשתו כשהוא שיכור... ואם הוא שיכור כלוט לא אמר כלום) וממילא מתווסף פירוש חדש למילים "כולה משקה" - משקה כפשוטו, לוט אהב לשתות משקה... (וכדלקמן)
ואולי י"ל בדרך אפשר שלכן זכה לוט להיות הסבא של הרבי מלך המשיח. כפי שנאמר במדרש (ונתבאר בהרחבה בספר הנפלא של הרב חיים ששון "עתה ידעתי") שמלך המשיח עובר דרך חתחתים עד שהוא מגיע לעולם הזה. הוא מתחיל בסדום כפי שמציינים חז"ל עה"פ "מצאתי דוד עבדי - היכן מצאתיו בסדום" לכן נשלחו המלאכים להציל מסדום את לוט ובנותיו. מהם יצא מואב. ממואב יצאה רות. ומרות יצא דוד המלך ושלמה המלך בוסתנאי המהר"ל רבינו הזקן עד הרבי מלך המשיח.
ולהעיר ממה שכותב הרבי מהר"ש (המשך וככה הגדול רל"ז סעי' מו) שמצא כתוב בכת"י אביו הרבי הצ"צ שאמר רבינו הזקן בעת שתיית משקה (בברית מילה של אחיו המהרי"ל) וזה לשונו: "יהי רצון שנזכה לשתות כשיהיה כולה משקה". ומבאר הרבי מהר"ש הענין בזה שכתוב "ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים" השטים זה ענין השטות דקליפה אבל המעין ישקה את השטות ויהפוך לשטות דקדושה... וזה ענין שתיית המשקה מפעם לפעם כדי לצאת מההגבלות דקדושה ולעלות ולבוא לבחינת "שטותא דקדושה"...
היום בבוקר בהיותי בבור הטבילה במקוה הרהרתי בענין "כולה משקה" וחשבתי לעצמי שזה יהיה מעניין לעשות בור טבילה שכולו מלא משקה... ובלשונו של הרבי באחת ההתוועדויות "ומלאה הארץ משקה את הוי'" ודמיינתי לעצמי איך העולם טובל כל כולו ב"משקה"... בעודי טרוד בדימיוני אודות אידי האלכוהול של המשקה הרהרתי על לוט שברח מערי הכיכר (סדום ובנותיה) ההפוכות למערה אחת ליד צוֹעַר והזדמן להם יין ו"מאותו יין" ו"מאותו שיכור" יצא המלך המשיח.
באותה שעה הזדמן למקוה שכני היקר חסיד בּאָיאַן ושאל אותי במה אני טרוד. נענתי ואמרתי לו שאני טרוד בענין "כולה משקה" אוקיינוס מלא וודקה... והוספתי ואמרתי שאינני יודע אם מותר לומר זאת במקוה כי זה מובא במאמר של הרבי מהר"ש...
הוא מצידו לא נשאר בעל חוב וסיפר לי ווארט טוב שאומרים בשם אחד מזקני חסידי רוז'ין (רוז'ין שוכנת באזור אוקראינה על גבול פולין. ואדמור"י בּאָיאַן מתייחסים אל ה"הייליקע רוז'ינער"):
הרי הגשם יורד מלמעלה - מן השמים. והרי כתוב ש"אין רע יורד מלמעלה". ולכן על כָּרְחָךְ צ"ל שהגשם כשהוא נוצר ויורד למעלה בשמים הוא נוצר בתחילה "זעקס ניינציקער" (אלכוהול 96� . אלא שכיון שאנו מגושמים... לכן אין אנו ראויים לאותו מטר אלכוהולי זך ומזוקק... ולכן ה"זעקס ניינציקער" מתעבה ומתגשם עד שנהפך לטיפות גשם המוכרות לנו...
וע"פ הצחות של אותו רוז'ינאי זקן יש לומר בדרך אפשר שלעתיד לבוא כשנהיה ראויים, עדינים, מבוררים וזכים יותר. ה"זעקס נייניצקער" ירד למטה כמו למעלה. או אז נזכה לקיום היעוד של אדמו"ר הזקן "יהי רצון שנשתה בעת שיהיה כולה משקה". ירד מבול של משקה מן השמים "ומלאה הארץ משקה את הוי' כמים לים מכסים".
או אז ייהפך נחל השיטים לענין אלוקי - שטות דקדושה. וכפי שחז"ל כבר ציינו ש"גדולה עבירה לשמה" זה הולך על בנות לוט שאמנם עשו עבירה, אבל הן עשו זאת לשם שמים כי חשבו שכל העולם נכחד בהפיכת סדום... ולכן זכו שיצא מהם מלך המשיח...
ושמעתי שבספר אגרות משה כותב הרב משה פיינשטיין סיפור מצמרר שפעם אחת היה רב שדרש בגנות בנות לוט על מה שעשו. ומיד בסיום הדרשה לקה הרב בלשונו והיא החלה להתייבש. וכך שכב חולה במשך כשבוע ימים. לקראת סוף השבוע הגיע הרב פיינשטיין לבקרו וסיפר לו הרב הנ"ל שבנות לוט הגיעו אליו בחלום בדמות "ערביות" (רעולות פנים) ואמרו לו: למה דיברת בגנותנו באופן שלילי... ואדרבה כוונתנו היתה לשם שמים (כמובא בחז"ל). ובגלל שחטאת בלשונך תיענש בלשונך (מדה כנגד מדה כמו המרגלים). וכשסיים דבריו התהפך הרב החולה לצד שני של המטה ובלע את לשונו ונחנק ומת.
מדרשת רז"ל על בנות לוט "גדולה עבירה לשמה", משמע שהן זכו להפך ה"שיטים דקליפה" (- הו"ע בנות מדין ר"ל) ל"שיטים דקדושה". ואולי י"ל בדרך אפשר שהן זכו לזה גם מפני שהן למדו מאברהם אבינו את ענין הכנסת אורחים והפצת המעיינות כמסופר על ריבה אחת מבנות לוט שהיתה מחלקת אוכל לעניים ברחובות סדום עד שהסדומיים מרחו אותה בדבש... כמסופר בחת"ת של היום...
ומסיימים בטוב.
המוהל מ. ישראלי
איך האב אויך געזען אין די ספר תורת שלום פון דער רבי רש"ב פון ליובאוויטש די ווערטער:
ו. [התייחס כנראה לכך שהוא מרומם את עצמו, ואמר:] גם משה רבנו ״לקח״ בשמחת תורה קצת יי״ש, כי לכאורה קשה מה שמשה משבח את שבט גד בכך ש״שם חלקת מחוקק ספון, ששם מנוחתו שלו, והרי היה עניו מכל האדם. ואין זה מדרך הענוה. שמעתי מאבא שקריאת התורה כל יום שייכת בתוכנה לאותו יום, ואם כן הפרשה שנקראת בשמחת תורה שייכת לשמחת תורה, שכן משה
רבנו ע״ה אמרה אכן בשמחת תורה, ובשמחת תורה ״לקח״ מעט יי״ש, וכשלוקחים מעט יי״ש מאירה בחינת יחידה שבנפש וכשמאירה היחידה שבנפש"' אפשר להתפאר ויחד עם זאת להיות בו בשעה עניו מכל האדם
איך געדענק עס פון די אידיש גירסא, און דארט שטייט אביסל ווייניגער, אבער אויף היברובוקס האט מען נאר די לשוה"ק'דיגע, ווי מ'האט עס ווארשיינדליך צוגעפיקסט.
עס איז דא נאך פיהל מראה מקומות, און יעדער וואס האט עפעס צוצולייגען קען אונז אלע מהנה זיין.