קאווע שטיבל

בענדזשאמין פרענקלין האט געשריבן:איז דאך א מורדיגע סתירה???????????????
אלא מאי מוז מען זאגן הא לן והא להו. דארט רעדט מען פון זיך און דא רעדט מען פון יענעם.

big joe האט געשריבן:

בענדזשאמין פרענקלין האט געשריבן:בענדזשאמין, דו ביסט מיינע א מתנגד מיום שדרך רגלי על אדמת ק''ש, און אויף דעם קומט דיר א שכוח עס איז גוט צו ווערן טשעלינזשיד פון צייט צו צייט. אבער עס איז צייט פאר איינער אויף מיין לעוועל דיר איבער צונעמען..

קופערניקוס האט געשריבן:בענזשאמין, איינער, נישט סתם איינער נאר זאגאר דער גרויסער, ריז מטיל ספק אין דיין עצם חושש ההומאר. נפלה עטרת ראשנו!
די חובת השעה איז אז די זאלסט אוזר זיין כגיבור חלציך ווי שווארצנעגער ווען איינער קווענקלט אין זיין כח גברא, דערלאנג דעם יוסף הגדול א הומאר שויער אז ער זאל ענדליך שפירן דעם טעם פון פריזינג קאלטע הומאר אויף א נאקעטן קערפער אין א חשוון נאכט אין סאמע סיביר.
גאו בענדזשי, גאו, ברענג צוריק דיין פארשוועכטן כבוד!

ראב"ע בהקדמה לתורה:
וכן האומרים שבראו להראות גבורתו לאדם, שהוא שורש יצירתו, והנה שמו תשובתם האמולה חלק קטן מהשאלה הגדולה, כי יש ראיות גמורות, לאשר עיניים להם ולא עוורות, כי היישוב חצי שישית הארץ באמונה, וכולה כנקודה אל המסבה אשר אליה נתונה,ואף כי המסבה העליונה.

ספר מורה נבוכים - חלק ג פרק יג
הרבה נבוכו דעות השלמים בבקשת תכלית זה המציאות מה הוא...דע, שאין דרך לבקש תכלית לכלל המציאות..
וכן יחשבו שתכלית המציאות כולו - מציאות מין האדם לבד, לעבוד את האלוה, ושכל מה שנעשה אמנם נעשה בגללו, עד שהגלגלים אינם סובבים רק לתועלותיו ולהמציא צרכיו, וקצת פשוטי ספרי הנביאים יעזרו זאת המחשבה הרבה, "לשבת יצרה", "אם לא בריתי יומם ולילה - חקות שמים וארץ לא שמתי", "וימתחם כאהל לשבת". ואם הגלגלים היו בעבור האדם, כל שכן שאר מיני בעלי החיים והצמחים. וזה הדעת כשיחקר, כמו שצריך למשכילים שיחקרו הדעות, יתבאר מה שבו מן הטעות. והוא שיאמר למי שיאמין זה, שהכל מפני זה התכלית, כלומר, מציאות האדם, האם הבורא יכול שימציאהו מבלתי אלו ההצעות כולם, או אי אפשר שימציא אלא אחריהם? ואם יאמר שאפשר ושהאלוה יכול להמציא אדם מבלתי שמים, על דרך משל, יש לשאול, אם כן מה תועלתו באלה הדברים כולם, אחר שאינם התכלית, אבל הם מפני דבר שאפשר המצאו מבלתי אלה כולם? ואפילו אם היה הכל מפני האדם ותכלית האדם - לעבוד האלוה, כמו שנאמר, השאלה קימת - והיא, מה התכלית בהיותו עובד, והוא ית' לא יוסיף שלמות אם יעבדוהו כל מה שברא וישיגוהו תכלית ההשגה, ולא ישיגהו חסרון אם לא יהיה זולתו נמצא כלל? ואם יאמר, אין זה לשלמותו, אבל לשלמותנו, כי הוא הטוב לנו והוא שלמותנו - התחיב השאלה בעצמה, ומה תכלית מציאותנו בזה השלמות? אי אפשר בהכרח מבלתי שיגיע הענין בנתינת התכלית אל "כן רצה האלוה", או "כן גזרה חכמתו", וזהו האמת. וכן תמצא 'חכמי ישראל' סדרו בתפילותיהם באמרם, "אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך, כי מי יאמר לך, מה תעשה? ואם יצדק מה יתן לך?". הנה בארו שאין שם תכלית, אלא רצון לבד. ואחר שהענין כן, ועם אמונת החידוש, אי אפשר מבלתי שנאמר, שיכול היה להמציא בחילוף זה הנמצא, סיבותיו ומסובביו - תתחיב ההרחקה להמצא כל מה שנמצא זולת האדם ללא תכלית כלל, אחר שהתכלית האחד המכוון, והוא האדם, אפשר המצאו מבלתי אלה כולם