קופערניקוס האט געשריבן:עס איז שוין העכסט צייט אז משה געציל זאל אנהייבן שרייבן די נטעי הכינוס, די הלכות פון קינות השנתי.
נהגו להוציא את בני העיר מחוץ לעיר לערוך שם את הקינות.
נהגו לעשות את הקינות בהיכל גדול שגויי הארצות משחקים בה בכדור.
ואם אין היכל של כדור יש עושים אותה בגן שמשחקים בה ילדים כדור.
בין כך ובין כך אין עושים אותה בבית מקורה ובבית אכסדרה מפני חששא דגג.
מתפללים מנחה לפניה ומעריב לאחריה.
נהגו שאחד הרבנים באייראפה יבוא לקינות.
יש נוהגים להושיב את הרב מגריבוב ליד הדרשן, ואין זה מעכב אלא אם בנו הוא מראשי העסקנים.
נהגו להראות על הסקרינס את ארי' פראנקל עם עיר פלוגס באזניו, ואת הרב פילעפ עם אצבעות באזניו, ואינו מעכב.
לפני המעמד נוהגים לומר במייק בלשון אידיש אכטונג אכטונג. ואם אמר באנגליש יצא ידי חובתו.
יש נוהגין לחלק דענישים, יש עושים אותה כמין שוקולד ויש עושים אותה כמין קינמון, נהרא נהרא ופשטיה.
די איבעריגע לאז איך צו משה געציל.
לץ איינער! דו פאקסט מיר אינעם נטעי גבריאל אריין!
ער"ח סיון נקבע ע"י רבנא דבאראפארקא מאנסיא ולעיקווידא, ליום הכינוס השנתי, שבו כונסים ומקהילים כל תושבי העיר לשמוע דברים חוצבים וחציבים, לוהטין ולהיבין, לעמוד על נפשם ועל זרעם, מסכנת הטעכנעלאגיע.
י"א דהיום נקבע על שם ולזכרון המעמד הנשגב שבו התכנסו אלפי רבבות ישראל (גם לרבות כלביהן...) בעיר שדה, לשמוע של"ס תורה מאדמרא דזשיבאע, ודברי כבושין ממרנא דסגלא.
בווילאמסבורג לא נהגו מעולם לכנס את העם. ויש שנתנו טעם לשבח, דתערובות איסור בבע"ח אפילו באלף לא בטיל. ויש שכתבו דמחמת תערובות איסור אין לאסור הואיל והאיסור אינו בכלל בריה, אבל ישראל עם קדושים החמירו על עצמם אפילו על טיפת תערובות כשעורה.
יש שכתבו דבימינו אלה דכבר נעקר הטעכנעלאגיע המשחית ממחנינו אין לאסוף את העם, דאף בימים ההם פקפקו הרבה בדבר הזה לכנוס יהודים עם כיפת סרוגות בחדא מחתא עם אלו שלא כרעו לבעל ולא שינו את לשונם, והוראות שעה לאותו דור היתה. אולם דעת רוב הפוסקים, דאין לשנות, ובפרט שבשנות האחרונות נשתרבב ל"ע במחנינו הכלי הטמא הנקרא ריקארדע"ר שבכלי כזו אפשר לקלוט שיחות לא כשרות ר"ל, ורבים חללים הפילה.