די הייליגע וואונדערליכע צוואה פון רבינו הקדוש ר' פרחיה זת"ע

[ארי נוהם]

ווי שוין פארשפראכן אין אן אנדערן ארט, האב איך זוכה געווען אז דער רבי זצוק"ל הכ"מ, רבינו פרחיה זת"ע, האט מיר באאויפטראגט מיטן הייליגן צוואה וואס ער האט פארשריבן בחייו ובצלילות דעתו הקדושה, פון וואו מיר קענען זען א טיפה מן הים פון זיינע געוואלדיגע מדריגות און קדושה און חכמה עילאה וואס ער האט באזיצן, און שוין אפגערעדט אז זיין בארימטע ענווה שיינט ארויס פון יעדן זאץ.

דער רבי הכ"מ האט אויך געזאגט, אז ער האפט אז חסידים ואנ"ש וועלן קובע זיין א וועכנליכן שיעור אינעם צוואה מקודש, וויבאלד מ'קען זיך אסאך אפלערנען דערפון, אדער כלשונו הקדוש: "אסאך גרויסע בעלי מוסר וואלטן גע'פגר'ט צו שרייבן אזא שיינע צוואה" (דער רבי האט גענוצט דאס ווארט גע'פגר'ט, שלא כדרכו בקודש, כדי ארויסצוברענגען דאס גרויסקייט עד היכן הדברים מגיעים!)

איך בין דאך נאר א שליח, אבער דער רבי האט מיר איבערגעגעבן בעל פה אז כ'זאל צוערשט ווייזן דעם צוואה פאר חתנו ממלא מקומו, רבינו פתחיה שליט"א, זיך אויסדרוקנדיג "ער איז דאך א ריכטיגער פ"ר בן פ"ר", מיינענדיג מרמז צו זיין אויף ר'בינו פ'רחיה און ר'בינו פ'תחיה, ווי דער רבי זצ"ל איז געווען בארימט מיט זיינע בליציגע ווערטלעך און רמזים. אלנפאלס, דער רבי שליט"א האט געליינט די צוואה פונעם גרויסן שווער, ווען גרויסע שנירלעך טרערן קייקלען זיך אראפ פון זיינע באקן. עפעס האט ער געזאגט אז אזא הייליגע צוואה דארף ווען האבן אן ערנסטן פירוש, און מעגליך וועט ער זעלבסט דאס שרייבן.

ע"פ פקודת מרן רבינו פרחיה זת"ע און להבחל"ח כ"ק אדמו"ר פתחיה שליט"א, וועל איך דא ארויפלייגן די הייליגע וואונדערליכע צוואה פונעם רבי'ן הכ"מ, ויראו שונאינו ויבושו וילמדו תועים בינה איבערן גרויסקייט פון מרן פרחיה זת"ע.

[center]*[/center]

היות ואין אדם יודע שעת מותו, ואם יודע אזי מליבא לפומא לא גליא, כי אז מסתלקת ממנו רוה"ק בבחינת האספו ואגידה, ע"כ אנכי כותב ביד רועדת, ומשה כותב בדמע, את צוואתי בקודש, ואבקש מכל ידידיי ומכיריי וחביביי ואנ"ש שילמדו הצוואה לכה"פ פעם בחודש.


א. לאחר מותי נא לטבול אותי במקוה תרי"ג פעמים, כמספר שק"ר אח"ד.

ב. נא להספידני בבכי גדול, ולא יופחתו מח"י בעלי מספידים, באשר כללא דמילתא וכללא דמיתה שכאשר מאריכים בהספד מתגעגעים למת ומי כמוכם יודעים עד כמה גברו געגועי אליכם וכמים הפנים לפנים.

ג. על מקום הקבר יש לבנות אוהל גדול, לרמז שהייתי נמנה בין יושבי אהל בס"ד, ונא לכתוב תוארים מופלגים על המצבה שהרי כשם שמסכימים בבי"ד של מטה וכו'.

ד. כל רך הנימול במשך שנה ראשונה להסתלקותי מן העולם, יקרא על שמי, אבל א"צ להיות פרחיה דווקא אלא כל מה שדומה לזה, כגון פרח, פרחיאל, יפרח, וכדו'. גם לנקבות הנולדות במשך השנה יתקראו על שמי, בשם בלומא, פרעכטיג [דומה לפרחיה], שושנה, רויזא, רייזל, וכדו'. ואבקש בבי"ד של מעלה לחלק ניצוצין קדישין מנשמתי בנשמות אלו הילדים.

ה. בבית מדרשי יתנו לעקאך און בראנפן כל יום לאחר תפילת שחרית. אני מקפיד מאוד שכשם שהביצים לא יהיו איבערגענעכטיגט''ע אייע''ר, כך הלעקאך לא יהי' ח"ו בן-לילה אלא פריש געבאקן באותו היום. ומכאן גם יוצאת קריאת הקודש שלא להתפלל במנין ותיקין ח"ו, שהרי אז לא תוכלו לאכול פרישע געבעקסן לאחר שחרית, ואוי לאותה בושה כו'.

ו. במשך ימי השמונה (ידוע שיטתי להוסיף יום על ימי ה"שבעה" משום ספיקא דיומא, ואע"ג שיודעים מתי יום ההסתלקות, הכי לא יודעים מתי יום ט"ו בניסן? אלא מנהג ישראל תורה ואסור לשנות זוז כלשהו), יש להקפיד שלא לכסות המראות=שפיגלען בביתי, שהרי דרך אנשים ונשים לבוא לנחם האבלים, וגדול כבוד הבריות וכו'.

ז. כל מי שלויתי ממנו כסף וזהב, לא ישלמו לא ח"ו בשום פנים ואופן, שהרי יש לי חשבון מדוקדק מדוע עשיתי ככה ואל לכם להתערב בחשבונות שמים. ואם יפסקו בבי"ד של מעלה שעלי לרדת שוב פעם בעולם משום שלא שלמתי החובות, ידוע תדעו שכדאי לי כ"ז אבל בנפשי הדבר שלא לשלם שום חוב.

ח. מצד שני, מי שעדיין לא שילם חובותיו להקהילה, וכ"ש ובן בנו של ק"ו מי שלא שילם דמי ההתקשרות, איככה אוכל וראיתי כל אלה ואיך אהיה להם למליץ יושר בעלמא דאתי, וד"ל.

ט. אני מבקש שתמנו את חתני החביב עלי כבני, ויותר מבני, החסיד המופלג בענוה ועבודה ר' פתחיה, עליו המלצתי מאמרם ז"ל פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם וכו', להיות ממלא מקומי לאחר מותי. ואני יודע שיש לי בן חשוב וזרחיה שמו, אבל לדעתי טוב יעשה להיות מו"צ בקהילתינו ותו לא, ולנו ולאלקים פתרונים. וז"ר אל יתערב בשמחתינו.

י. הפקדתי צוואה נוספת בידי חתני הנ"ל, ותמכתי יתדותי על בינתו הרחבה, באשר הוא יחליט האם כדאי להוציא דברי צוואתי השניה החוצה או העולם עדיין אינו מוכן לזה, ואבקשכם שלא ללחוץ עליו להוציאו לאור עולם כי יש בתוכם דברים נוראים ונפלאים שקשים להתעכל.

יא. כל דברי תורתי מסרתי לראש חבורותינו החסיד המופלג החכם גדליה שליט"א, ועל פיו ישק כל דבר האם להוציאם ומתי להוציאם, וכמובן לאחר הסכמת חתני ר' פתחיה. ואיידי דעסקינן בר' גדליה אמסור לו תודה מרובה על שהוציא החוצה כמה ד"ת עמוקים ממעיין הרחבה והבלתי נגמרת, ובזה זכה וזיכה את הרבים והוסיף חיל אלף אלפין ורבוא רבבות לחיילים שלי, כפי שאני מכנה השוואנצים בחצרי "מיין מיליטער".

יב. בסעודת השלשים יש להקפיד להתחיל במילכיגע סעודה, אז יספרו על עבודת האכילה שלי, ולאחר כשעה יתחילו פליישיגע סעודה ואז יספרו על עבודת התפילה ושאר דברים כעי"ז. ופליאה בעיני שעדיין לא התחילו מנהג קדוש זה בשאר חצרות ואקוה שאמשיך אור זה לכל העולם.

יג. נא לומר ולכתוב זת"ע ולא זי"ע, שהרי מעולם הקפדתי לומר על צדיקים נבג"מ זכותו תגן עלינו ולא זכותו יגן עלינו שהוא טעות גדול, והיות והקפדתי בחיי בוודאי אקפיד לאחר מותי, ונשמתי לא תזכה למנוחה נכונה באם יקראו אחריי זי"ע.


אלה הדברים והחוקים והמשפטים אשר צוויתי והפקדתי בידי אב"ד ווניציה שליט"א בעל ארי נוהם.

הכו"ח מתוך אושר וכבוד התורה,
הצעיר והשפל הדל והנבזה, בעיני עצמו ובעיני מתנגדיו,
הק' פרחיה.