דורך ישבב הסופר » פרייטאג אפריל 26, 2013 5:05 pm
יש לזכור שהאבני נזר, ששמו הלך כעילוי בתור ילד, ודברו לו נכבדות עם בת הד"ח מצאנז [היא שנישאה אח"כ לרמ"ד מהורנוסטייפל], נשא לאשה את בת רמ"מ מקאצק, בשעת ימי הסגירה! ולכן זה מקשה קצת על החוששים מפני שמועות אלו.
גם הרב ירוחם ליינער מראדזין, ידוע שאמר על ספרו של העשל, שהוא גדל בבית שדברו מאוד נגד הרה"ק מקאצק, אבל סיפורים אלו מעולם לא שמע ולא פילל.
השמועה שכתב דולה ומשקה על האמונה בישו והשאר, הוא רק אחד מכמה וכמה שמועות רחוקות והזויים שיצאו עליו, החל מהמימרא של "לית דין ולית דיין" וכיבוי נרות שבת שהביא א"י העשל, ובקטן כלה - אימרתו של הגר"ח מבריסק שהקוצקר חזר בו מתורת החסידות...
בוא נגיד כך, אפי' אם נמצא עיתון של ימים ההם בו מובא אחד מהגירסאות המחמירות על סגירתו של הקוצקר, אין זה אומר כלום. כל מי שיש לו קצת חוש ביקורת, מבין שכשיש סיפור כזה, השאולזונים שבאותו הדור מתחילים להנפיק שמועות כאלו לרוב. גם בימים ההם לא הוזמו השמועות כמו היום, ולכן זה לא אומר כלום [אמנם גם היום עם כל ההוכחות השמועות מחזיקות מעמד.].
===
פעם הועלה באחד הפורומים, קטע מעיתון משכילי ישן נושן, לא מימי הקוצקר אלא אחריו, שכתבו שם כי בראשוני ימי הסגירה בקוצק, הגיעו כמה משכילים כדי לתהות על קנקנו של הקוצקר, ולראות שמא בחפשו אחר האמת הצרופה נהפך לבו לאהוב את כיוצא בהם. וכתבו שם שביניהם הגיע המדקדק איציק סטנוב בעל סידור ויעתר יצחק, ושאל את הקוצקר שאלה: בתהלים כתוב "רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּידוָ֑ד חֶ֝֗סֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ:" והקשה איציק סטנוב מדוע יש אתנחתא אחר המילים והבוטח בה', שמשמע כאי' המילים 'והבוטח בה' שייך לרישא של הפסוק. לכאו' צריך להיות תחת המילה "לרשע", כלומר "רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנו". וכתבו שם שהקוצקר ענה לו, שאכן זה שייך לרישא של הפסוק, דהיינו, שהרשע יש לו הרבה מכאובים, אבל כשהוא רואה שיש איש בוטח בה' זה כואב לו יותר מהכל... ולכן "רבים מכאובים לרשע, ואחד מהם הוא "הבוטח בה'"... המשכילים ראו שהקוצקר לא שינה טעמו, ורמז להם בזה שהוא מכיר את זממם ושעל אפם ועל חמתם הוא לא השתנה.
א שיינע מעשה'לה, אבל זה פשוט לא עומד במבחן המציאות. איציק סטנוב נולד בתצ"ב ומת בתקס"ד. [ולהבדיל] הקוצקר נולד בתקמ"ז ונפטר בתרי"ט. הקוצקר היה בן 17 כשאיציק סטנובר מת. הסגירה החלה בתשרי שנת ת"ר, 35 שנה אחרי שאיציק סטנוב מת. אולי הסיפור היה, אבל לא עם איציק סטנוב.
[אגב, שאלה זו ששמו בפי יצחק סטנוב היתה שאלה נפוצה ששאלו המשכילים את החסידים, כדי להתלוצץ מהם על שאינם יודעים כללי הדקדוק. כי הרגיל בכללי טעמי אמ"ת (א'יוב מ'שלי ת'הלים) יודע, שהטעם שעל גבי המילה "לרשע", הנקרא "עולה ויורד", הוא המפסיק הגדול בפסוק, והאתנח הוא כזקף קטון לעומתו, ואכמ"ל בזה].
===
עוד נקודה: בשונה למשל מר' דב מליאובה שירד לגמרי משלחן הדיון אחרי שנטה מהדרך, ורק חסידים שוטים ניסו לתרץ שהכל ענין נשגב [גם זה משמע שהיה רק לפנים מפני שונאיהם, עובדה שאחיו האדמורים התעלמו ממנו אח"כ לגמרי, אע"פ שגר בעיר אחיו מהרא"י מסדיגורה]. הוקצקר המשיך להיות נערץ על כל פולין, בחייו ולאחר מיתה, ושמעו הולך עד היום בכל המדינות. וגם אלו שפרשו ממנו, כתלמידו רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצה, דבר נגדו על שדרכו מחמיר מדאי ושאין זה שוה לכל נפש, ועוד. אבל ח"ו לא אמרו כהנה וכהנה, וכמו שהבאנו לעיל מרבי ירוחם ליינר. מקור השמועות המגעילות על הקוצקר הם או מהציבור המשכילי, או מחסידיהם של תלמידי תלמידי החוזה שהסתכלו על כל חדר קוצק בעוינות.
מכריז רב ינאי "חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד". (שבת לא:)
