אבא תבוא

[ממי_שאמרו]

אבא, תבוא!

במיטה בחושך לבד בחדר הוא יושב,
הוא כבר קרא קר״ש ועכשיו הוא חושב. 
כמה זמן הוא יושב ככה הוא לא יודע,
הכאב בלב צובט כ״כ חזק. אני כ״כ מתגעגע!

כשהגעתי היום בבוקר לחדר עם פנים נפולות,
המנהל קרא לי למשרד ומאוד דאגתי לבאות,
למה לאחרונה אתה נראה מאוד עצוב?
הוא שאל אותי שוב ושוב.

חוץ מדמעה סוררות שעל הלחי גלשה,
לא הצלחתי להוציא מילה וחצי מילה.
הלב, מכאב זעק ובכה תמרורים,
אבל מרוב בושה שמרתי את זה חזק בפנים.

מה אגיד לו? האם הוא בכלל יבין אותי?
כבר שבוע שלם שעם אבא שלי לא דיברתי!
בבוקר כשאני קם מהמיטה ורץ למיטתו,
המיטה ריקה והוא כבר הלך לתפילתו.

אבא! אני יודע שאתה עובד מאוד קשה ואין לי טענות,
אבל בבוקר כשאני קם למיטתך לספר לך על החלומות,
כשאני רץ בבוקר אל המיטה הריקה שלך,
אני בסה״כ רוצה להגיד יום נעים שיהיה לך.

וכשאני מגיע הביתה אחרי החדר מלא סיפורים,
כל הדרך אני חושב איך אני משחק איתך משחקים,
איך אנחנו מדברים ומספרים איך עברה עלינו היום,
אבל בלב שלי אני יודע שזה לא הולך לקרות, אני כבר לא תמים.

כי אתה חוזר הביתה אחרי שאני יושן עמוקות,
אני נמנע מלהירדם בלילה אולי אצליח אותך לראות?
עם כל דפיקה בדלת הלב שלי פועם,
בסוף לבד אני חייב להירדם.

אבא יקר! אבא כל כך אהוב!
אנא! אנא! שוב תשוב! 
אני מבין שאתה עובד מאוד קשה והמון שעות,
אבל תבין שאני גם עובר המון שעות קשות.

כך ישבתי היום מול המנהל בפחד ובאימה,
לא רציתי להביך ולהכאיב לך ולאמא.
וכך נכנסתי לכיתה חושב המון מחשבות,
אולי הלילה יהיה שונה מכל הלילות.

אולי הלילה אספר לך סיפורים,
אולי הלילה נשחק ביחד משחקים,
אולי הלילה נספר בדיחות וצחוקים.
אולי הלילה תגיד לי לילה טוב לפני שאני נרדם.

וכך אני יושב עכשיו בלב מלא כאב במיטה,
מהעין זולג עוד דמעה ועוד דמעה,
לא זכיתי לראות אותך ולדבר,
בוא כבר הביתה, אני מבקש, מהר!

רגע! האם אני מדמיין או שזה אמיתי?
האם אני שומע מישהו בדלת שלי?
האם מה שעובר בלב שלי הוא יודע?
האם אבא ״שלי״ הגיע????