סיפורים עממיים מתורגמים ללשון המקראית

פענע-קונסט און נשמה-געזאנג
רעאגיר
באניצער אוואטאר
הערשי
ידיד השטיבל
ידיד השטיבל
הודעות: 347
זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג מערץ 07, 2013 3:27 pm
האט שוין געלייקט: 209 מאל
האט שוין באקומען לייקס: 978 מאל

סיפורים עממיים מתורגמים ללשון המקראית

שליחה דורך הערשי »

סיפור גולדילוקס ושלושת הדובים. תירגום: ע"י הערשי
איש היה מבית התלתלים, ולו נערה ושמה זהבה. ותצא זהבה לשוח בשדה, ותלך ותתע בדרך, ותבא עד בית הדובים. ותסבב זהבה את הבית, ותצב לפני פתח הבית, והנה הדלת פתוחה. ותבא זהבה הביתה, ובבית שולחן. ועל השולחן שלשה צלחות מלאים נזיד. ותבא זהבה לאכול מן הנזיד אשר בצלחת האחת, והנה הנזיד חם ותכוה. ותשב זהבה לאכל מן צלחת השניה, ותמצא קר. ותשב עוד זהבה לאכל מן הנזיד אשר בצלחת השלישית ויערב לחיכה, ותאכל דיה ותעיף.
ותאמר זהבה בלבה, אלכה נא ואשב על אחד הכסאות אשר בפנת הבית, ותנוח נפשי כי עייפה. ותבא זהבה לשבת על הכסא האחד, וימצא הכסא עב ממתניה. ותקם זהבה, ותשב על הכסא האחר, וימצא צר ותלחץ בטנה. ותשב עוד זהבה על הכסא השלישי, והנה ככסא כמתניים. והיא אך ישבה, וישבר הכסא מתחתיה, ותפול מעל הכסא אחורנית.
ותנחם זהבה ותתעצב אל לבה, ותאמר אפנה נא ואעלה במעלות העליה, אולי אמצא שם מקום ללון. ותעל זהבה העליה ותבא היציע ותשכב במטה החיצונה. והמטה כבדה כערש ברזל, ותקם ותשכב במטה התיכונה. ותדד שנתה גם במטה ההיא, כי קל כקש יצוע רכה. ותבא זהבה ותשכב במטה הפנימה, ותתן שנת לעיניה.
עודנה היא מתנמנת, ויצאו שלשה דובים מן היער, ויבואו עד הבית אשר זהבה שם שוכבת. ויבואו דובים החדרה, ויאמר דב, בא האחד ויאכל מן הנזיד. ותאמר דבה, בא האחד גם אלי ויאכל מן הנזיד אשר בשלתי לי. ויען דבון ויאמר, בא האחד ויאכל מן הנזיד אשר הכינותי לי ויכל כולו עד תומו.
ויאמר דב עוד, בא האחד וישב על הכסא אשר כוננתי לי. ותאמר דבה, גם אלי בא האחד וישב על הכסא אשר עשיתי לי. ויען דבון עוד ויאמר, בא האחד וישב על כסאי, ויפץ אותו גם נפץ.
וילכו שלשתם יחדיו, ויבאו אל היציע אשר בעליית קיר. ויאמר דב, בא האחד ויעל על משכבי. ותאמר דבה, גם אלי בא האחד ויחלל יצועי עלה. ויען דבון ויאמר, מי היא זו ואיזו היא אשר מלאה לבה לבוא במשכב עמי במטה.
ויהי הקצף גדול בפי דבון, ובאפיו חרון. ותפל זהבה לפני רגליו ותבך ותתחנן לו, ולא שמע אליה. ויטרוף דבון את זהבה על כל הרעה אשר גמלה לו. ויאכל את בשרה, ועצמותיה ברגליו רמס. ולא נותר מאומה מן זהבה, יען אשר הלכה בשדה שפי.
רעדאגירט געווארן צום לעצט דורך 1 אום הערשי, רעדאגירט געווארן איין מאל בסך הכל.
היט זיך פון א סבלן'ס כעס.

דער אשכול פארמאגט 36 תגובות

איר דארפט זיין א רעגיסטרירטער מעמבער און איינגעשריבן צו זען די תגובות.


רעגיסטרירן איינשרייבן
 
רעאגיר