מעשה בשלשה אחים

[ונבנתה העיר]

ויהי המה עולים במעלה ההר, ויען יהוא מי יאכילני בשר,
הלא זה הדבר אשר דברתי בעבודת השדה, חי נפשך אם לא תעלני מזה,
מאז קרוא הגבר אל הגברים, קומו צאו אל עבודת העמרים, אספנו חמרים חמרים,
האם מן התבן צורפנו כבשר חמורים, הלא בני אנוש אנחנו מדור דורים,
ועתה הנה השמש במערב, ואפוא הארוחה אשר לחכי יערב.

ויאמר אלישע, אל נא תהי בינינו קטטה, הנה ביתי והיא קרובה,
אך אל תוכה נבוא, וטוב הארץ שטוחה לפנינו כמהר נבו,
הלא שפחתי בה אך נבוא אלי', את פקודתך תשמור כעל מלמעלה.

ויהושפט מתהלך מן הצדדים, ותעל קולו כמבין הצללים,
אחי יהי לך אשר לך, האם אמנם בכל אשר תאמר תשמע בקולך.

ואלישע מצחק, כושית היא השפחה – גם את רגלי תלקק,
משבי הצבעונים לקחתי', ותהי בעיניי ככלבה חתול ונמי'.

ויתמלא יהושפט חמה ויצעק קול רם, האם גם באחיך לבן תעבוד חינם,
והיא גם היא אחותך היא, כי בני אל אחד נחנו.

ויאמר יהוא, אל נא אחי תרעו, בטני בתוכי מקרקר, ראשי עלי סחרחר,
התעכבו עד אחר הארוח, ונצא אל השדה לשוח.

ויהי המה יוצאים מן הארוחה אל השדה, והנה חבורת נמלים לפניהם מזה ומזה.

ויען אלישע לכו אל הנמלה וראו, הגם הוא במין האנושי, האם מכאובו כמכאובי,
שם את דברי תראו, כי אין דירתינו אני והוא,
לא יתחשב בגוים, אשליכהו ארצה ארמסנו כתנין, גם כי יכחד לו נכד ונין.

ויען גם יהוא ויאמר, האין זה אתה יהושפט מן היהודיים,
בני אל גומר, אשר יעבדו את אלוקי העבריים.

ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך, כי בך בחר ה' ובאביך,
והאיך על אחרים תתגאה, כי אתה מהם טוב ונאה,
כולם כבגד יבלו, אתה תעמוד והם יכלו,
הלא בלב ולב תדבר, כנאמך ותעקר ותשבר ותמגר.

וישב יהושפט ויאמר הלא חכמתך כסלתך, מעבודתך את אלקיך אוכיחך כי נכשלת בעוורון עיניך.

הלא תאמר לי ידידי האיך היא העבודה אשר בה תתרצה לפני האל,
זאת תוחלתו מעמו ישראל, עד כי יביא אל ציון גואל.

ויאמר יהוא מה זאת השאלה והחקירה, הלא ערוכה היא ושמורה,
בלמדי רובי תורתו, ואת מצותו אקיים כהלכתו,
אז יבוא אלי הטוב בזה העולם, ובההוא שאבוא לקראתו.

וירם יהושפט קולו בשחוק, האנוש מאלוה יצדק,
טיפת חלבון, יביא את אלקיו בחשבון,
כך וכך עשיתי בעבודתך, שלמני נא כמה שנתחייבת,
הלא אם צדקת מה תתן לו, ואם חטאת מה תפעל בו,
וכי לעורך הוא צריך, אשר בברית תהי' עמו כרוך,
מה בצע לו כי תהרוג את שבתו חילל, וכיסית דם צבי ואיל.

הלא לזה אני קורא תורת היחידיות, אשר ידמה איש בסכלותו כי הוא עצם התכליות,
ולא יבין כי הבריאה על הכללות נחשב, כי האלקים אוה לו מקום למושב,
ויטע בה הישראלי ממין האנושי, ועל ידו תהי' העולם מוכנה לקבל השפע האלוקי.

וכאשר לא יתפאר הנר על הרצפה, גם כי היא מאירה,
כי תכלית שניהם לעשות בית דירה,
כן אנחנו בידו, גם כי ליהודים היתה אורה,
אף כי עצמם לא עשו את עצמיהם, כי כלים הם ביד אדוניהם.

עוד רגע אדבר אהובי אחי, תטע אוזן וייטב לי,
תורת היחידיות היא לפני כטפשות וזרות, אך היא גם סיבת רעות רבות וצרות,
שמע בקולי את אשר הי' באחרית הימים, מלפני שבעה עשורים,
קמו בני אשכנז בארצם, ואת תורת היחידיות חרתו על דגלם,
היחידי הוא התכלית, ומובחר היחידים - מבחר התכליתים,
יצאו להכרית קוצים כסוחה, למען ישאר המובחר אליו היתה הכוונה,
יבואהו שואה ולא ידע, כי הוא ממחלוקת האנושיים במדרגה,
לקחו להם דרך עקלתון, וכי ינצו אנשים ולא יהי' אסון?

וירם יהוא את קולו בבכיה, הלא אנכי אסונך, עושה מלאכת אלקים רמיה,
את עצמי שמתי למטרא, חטאתי אותה, ועתה במה אוסרה,
הלא שוא עבדתי אלקים והלכתי עמו קדורנית,
אברך את האלקים ואמות.

וינחם אותו יהושפט ויאמר הלא כה דברי אליך,
אם ליחידיות - טובת עצמך שתמות, ואם לכוונה האלוקית - הלא הוא חייך,
אם לפני המלך טוב שתתהלך לפניו, מי ישיב את דבריו,
אל תסתכל מה לפנים מה לאחור, יצא אדם לפעלו יצית בו את האור,
אולי את חלקך בששת אלפי שנות העולם תמלא, והאור האלקי בה תגלה,
וכאשר ממקומך יקראוך, תוכל לענות בקול רם עשיתי שליחותך.