סאטמארער מארד פרואוו אויף חיים שאולזאהן אין תשמ"ט

[חד גדיא]

אין תשמ"ט איז חיים שאולזאהן אנגעגאנגען מיט זיינע שמוציגע באריכטען אין זיין צייטונג "פנים חדשות". לויט ווי שאולזאהן דערציילט אויף זיין בלאג האבן די סאטמארער אים געוואלט הרג'ענען, אבער האבן בטעות כמעט געהרג'עט א אנדערע מענטש. איינער מיט'ן נאמען אליעזר זילבער. די וואך האט דער זילבער'ס זון (ער הייסט אברהם חיים זילבער) געשריבן די גאנצע מעשה ווי פאלגענד, און איך בין נייגעריג צו איינער האט נאך פרטים:

ב"ה מוצאי צום גדלי' ה'תשע"ג
לכל מאן דבעי, שלום וברכה!
לא בעל אינטרנט אנכי, לא למראית עין ואפי' בחדרי חרדים, אבל מאחר שרבים פונים אלי שאספר מה באמת קרה לאבי ר' אליעזר ז"ל באותו לילה נורא של כ"ו אייר תשמ"ט – הנני בזה לספר דברים כהויתן, למען ידעו דור אחרון וגם כדי לפרסם את ניסי השי"ת שעשה עמנו.
כהקדמה אתן קצת רקע לאירועים, ממה ששמעתי מאבא ז"ל וכפי שאני זוכר אותם מגיל 15:
בתקופה ההיא התנהל בסאטמר מאבק אלים בין תומכי האדמו"ר לבין מתנגדיו חסידי ה"רעבעצין" (ה"געגענערס"). שאולזון ניצל את ההזדמנות וחשף את כל הפרשיות שסאטמר החביאה מתחת לשטיח והשמיץ בריש גלי את תנועת סאטמר והעומד בראשה. כל זה הביא לאיומים ממשיים ולכמה נסיונות התנקשות בחיים שאולזון.
בליל כ"ו אייר בשעה 11:30 בלילה הגיע אבי ז"ל לביתו של שאולזון בשדרה ה-17 בבורו-פארק לתיקון מחשב שקנה אצלו. במהלך הביקור שאל אותו האם אינו פוחד מהם? שאולזון ענה שאיננו פוחד ושיש עליו גם אקדח אישי ליתר ביטחון.
בשעה 12 יצא אבא מביתו של שאולזון כאשר באמתחתו צרור עיתונים וגם אבי שאולזון, בנו בן ה-15 של חיים התלווה אליו (כדי לראות את רכבו שהי' מאותו סוג של רכב אביו). כל אלה וגם חזותו של אבא וקומתו הנמוכה שהזכירה את חיים שאולזון (יבלח"ט) גרמה למתנקשים לטעות בזיהוי שמדובר בשאולזון. אבא מיד הבחין ברכב חשוד עם סאטמרים בתוכו וביקש לאבי שאולזון לרוץ הביתה ולדווח לאביו ש"מחכים" לו בחוץ אבל אבי פחד ללכת לבדו ואבא החליט לנסוע בעצמו לתחנת המשטרה (מדובר טרום עידן הפלאפונים) ולדווח.
איך שאבא התחיל לנסוע החלו הבריונים לדלוק אחר רכבו. לאחר זמן קצר הבחין בעוד רכב הדולק אחריו. לאחר מרדף קצר הצליחו לחסום אותו. אבא נעל את הרכב אבל אז הקיפו את האוטו כ-12 בריונים עם זקנים ופאות וחלקם בפנים רעולות, וניפצו את החלון האחורי בעזרת ברזל, אז פתח אבא את הדלת שלו במטרה לומר להם שטעו בזיהוי אבל מיד קפץ עליו בחור בשם אהרן גרטנר, שלף סכין דקה והחל לדקור אותו בחזה. אבא הגן על עצמו בידיו ונדקר גם בידיו.
הם גררו אותו למכוניתם תוך כדי סתימת פיו. לרגע הצליח לשחרר את פיו וצעק במלא גרונו "אני לא שאולזון, קוראים לי זילבר", אבל הם לא התייחסו והשכיבו אותם באחורי מכונית ה"סטיישן" שלהם שם המשיכו לדקור אותו כאשר הם אומרים לו שלא מעניין אותם אם הוא זילבר או שאולזון עוד מעט הוא לא יהי' כלום. כמו"כ אמרו לו "דו ביזס אין סאטמער'ס הענט, זאג וידוי" (=אתה בידים של סאטמר. תאמר וידוי) וכל פעם שאבא ניסה לדבר ולהוכיח להם שיראו את רשיון-הנהיגה שלו שהוא זילבר – מיד דקרו אותו בתגובה ואמרו לו שמכירים כבר את שקריו ולבסוף סתמו את פיו בשמאטע.
וכאן קרה הנס: בחור בן 18 בשם יוסי גולדברגר שב"מקרה" הי' חבר של אבי שאולזון התגורר בדיוק מעל מקום האירוע ושמע את הצעקה של אבא, הוא הספיק לראות מחלונו בקומה השלישית איך שהכניסו מישהו לרכב הסטיישן והבין שתפסו את שאולזון, הוא דלק אחריהם עם רכבו שעל גבה סירנה שרכש יומיים קודם לכן, והם, שחשבו שזו משטרה החלו להתווכח ביניהם אחד צעק "דערשטיקטס עם פריער און נאכדעם ווארפטס עם ארויס" [=תחנקו אותו קודם ואח"כ תזרקו אותו החוצה] ואחרים עונים לו "שוין נישטא קיין צייט" [=כבר אין זמן] ואז האטו קצת והשליכו את אבא לכביש.
הבחור יוסי עצר, עזר לאבא לקום לאחר שנדקר 11 פעמים ואיבד דם רב והכניס אותו לרכבו. בתחילה עוד המשיך במרדף אחרי הטרוריסטים אבל כשאבא התלונן שהוא מאבד דם החיש אותו לבית הרפואה, שם עשו לו תפירות והדבקות ובמהלך הבדיקות גילו שאחת הדקירות היתה 2 מ"מ מהריאות (!). בשעה 4 בבוקר השתחרר אבא ונסע עם רכבו המנופץ הביתה.
למחרת האירוע התקשרו אליו אלמונים וביקשו סליחה שטעו בזיהוי אבל הוסיפו שאם ינסה לעשות משהו נגדם הם יודעים את הכתובת בביתו ו"יגמרו" את הטיפול בו. למרות זאת אבא הגיש תלונה למשטרת נ.י. והם כמובן לא עשו כלום בנידון, כידוע שהם משוחדים בדמי "לא יחרץ" רב מקהילת סאטמר במיוחד.
הסיפור פורסם למחרת בכל עיתוני היום, כולל הניו-יורק-טיימס והניו-יורק-פוסט וכן בעיתונים הישראלים כמו מעריב, ידיעות, הארץ וישראל-שלנו וגרם לחילול ה' גדול. לבד מעיתון אחד "דאס אידישער וועלט" שהי' מזוהה עם סאטמר שגינה את "המתקפה של ליובאוויטש נגד האברך החרדי ר' אליעזר זילבר". הם תיארו באריכות איך אברכי ליובאוויטש ביצעו את הדקירה ע"מ להכפיש את סאטמר (יש בידי אלבום הכולל עותקים של כל עיתונים אלו ועוד).
אבא התאושש מהדקירות והכאבים וחזר לעבודה אחרי שבועיים, עם-זאת היו לו כאבים בחזה במשך זמן רב בעת צחוק או שיעול, כמו"כ הזרת של ידו השמאלית לא תיפקדה כראוי עד סוף ימיו בגלל דקירה שספגה.
יש לציין, שכאשר הגיע לרבי מליובאוויטש לחלוקת הדולרים כשבועיים לאחר האירוע ביום ח' סיון (ראה תמונה) - הוצג ע"י הרב גרונר "דאס איז זילבר". הרבי חייך ונתן לו דולר לרפו"ש והוסיף שיהיו לו ניסים בדרך הטבע ולא יצטרך יותר להגיע לניסים שלמעלה מדרך הטבע. אח"כ נתן לו דולר נוסף "לעלוי נשמת ר' חיים נאה".
כחצי שנה לאחר מכן נסע אבא לאה"ק, לאחר שנודע לו שחלק מרוצחיו ברחו חזרה לארץ, ביניהם הזכיר את האחים משי-זהב שלפי המידע שקיבל השתתפו באירוע, אך בעיקר את הדוקר שפניו היו גלויים – אהרן גרטנר. במהלך הביקור הצליח לצפות ממכוניתו בגרטנר כשהוא מתהלך ברחובות בני-ברק, ולאחר שזיהה אותו בוודאות כדוקרו פנה לעורך-דין בנסיון להביא לעצירתו ולהסגרתו לארה"ב, אולם הלה הסביר לו שיש סיכוי קלוש שזה יצליח ולאידך הוא יכניס את עצמו לאיומים ולסכנות חדשות, וכך ירד אבא מהענין וחזר לארה"ב.
יש לציין שבקיץ תשס"ט פגשתי יחד עם אבא את אהרן גרטנר במירון. גרטנר ביקש סליחה והתוודה שהי' נער כשעשה את הדברים ולא הבין את ערך החיים וכו', ואז אבא שאל אותו: רק תגיד לי מה הי' ברכב "ההוא"? גרטנר אמר: חבלים ומשקולות (זו שיטת רצח ידועה בארה"ב לקשור את הקרבן למשקולות ולהשליך אותו לנהר). אבא הזדעזע! בפעם הראשונה קלט שבאמת ניצל ממוות בטוח. זאת לאחר שבסאטמר טענו כל השנים ש"בסך-הכל" רצו לחתוך לו את האצבעות שלא יוכל עוד להקליד...
כעשרים שנה לאחר האירוע, בחורף תשס"ט גילו אצל אבא את המחלה הידועה ל"ע במיח-העצם, ומצבו התדרדר באיטיות. אבל עדיין תיפקד בכוחות עצמו ואף עסק בהוצאה לאור של ספר על סבו הגרא"ח נאה ז"ל עד יומו האחרון. (הספר, "נודע בשיעורים" שמו, י"ל בכסלו תשע"א). ביום עש"ק י"ט אדר תש"ע נפטר בפתאומיות (ככל הנראה מדום-לב) ומ"כ בצפת עיה"ק בסמוך לציון רבי פינחס בן יאיר. ת.נ.צ.ב.ה.
בסיום דברי חשוב לי להבהיר, שלא הרי סאטמר של היום כסאטמר של אז. כיום נטשה סאטמר במידה רבה את דרך הטרור ונהייתה הרבה יותר ליברלית וסובלנית. כך למשל יש שיתוף פעולה הדוק בין הצלה ויליאמסבורג להצלה קראון-הייטס ורבים מחסידי סאטמר לומדים בדרך קבע את חסידות חב"ד ואף נכדיו של ה"ברך משה" מבקרים מזמן לזמן בציונו הק' של הרבי מליובאוויטש (כפי ששמעתי מעד ראי') והאמת והשלום אהבו.
בברכת חתימה וגמר חתימה טובה,
אברהם חיים ב"ר אליעזר ז"ל זילבר

[יאנקל]

"ניו יארק טיימס", יוני 3, 1989

nyt1.JPG (32.8 KiB) געזען געווארן 1692 מאל

nyt2.gif (96.03 KiB) געזען געווארן 1692 מאל

nyt3.JPG (152.14 KiB) געזען געווארן 1692 מאל

[דבילה]

אידעך דער סקווירא גערעכט! אונזער עולם איז אקעי מיט רציחה, די שאלה איז נאר ווער און וועם.

[וויליאמסבורגער]

איז דאס אברהם חיים זילבער גבאי פון ספינקע רבי ר' נפתלי פון בארא פארק??

[געפילטע פיש]

איך בין נאכאלץ מסופק ווען און פארוואס די סאטמערע טעראריסטישע רציחות האבן זיך געענדיגט, אויב איז עס געווען ווען זיי זענען געווארן ביזי מיט די אייגענע, אדער איז עס גאר א תוצאה פונעם אינטערנעץ אז די ליידיגיייער קענען זיך ב"ה אויסגעבן אויף פארניגראפיע.

[זר זהב]

אין מיין קעיס איז עס פארנאגראפיע, איך קען נישט רעדן פאר אנדערע.

[הירשל ציג]

אברהם חיים זילבער איז נישט קיין ספינקער גבאי. ער איז א ליובאוויטשער שליח אין הר כנען צפת, ארה"ק. ער איז א תלמיד פון סקווערע בית יצחק חדר און סטאלינער ישיבה אין בארא פארק א

[טעפל]

דא האט עטס זילבער מיטן רבי'ן

[גוטזאגער]

נאר עטליכע שאלות וואס איז מיר שווער געווארען

הייסט אז די גרעסטע שונא פון סאטמאר איז געווען חיים שאוהלזאן? וואס נאר אים האט מען פורבירט צו דערהרגענען

זייט ווען קען מען אפקויפען ענ.וויי.פי.די? אפשר יענע צייטען יא

אז די טעראריסטען זענען גרייטה געווען אויף אזא מעשה ווי רציחה האבען זיי זיך דעשראקען פון אביסעלע לעלוס

נישט אז מיט דעם ווערט די מעשה אפגעפרעגט אבער א געשליפענע ליגענער דערציילט זיין מעשה מיט ווי מער פרטים כדי עס זאל זיין שווערער אים צו כאפען מיט די ליגענט אזוי ווי דא אז ער דערציילט פוו די יונגעל איז מיטגעקומען ווען די גאלדבערגער האט געקויפט די בליצערס וכדומה

[איחוד פעלד]

דער מעשה איז אמת ויציב.
ווער געדענקט עס דען נישט.
די זאך איז אז דער שאולזאהן פלעגט שרייבען גאר מיאוס אויף אלע חסידות חוץ קלויזענבורג.
בעיקר האט ער געצילט סאטמאר.
די סאטמערע האבען זיך געשפירט פארלוירען.
די פאליס זענען געוועהן אינטערגעקויפט פין סאטמאר, אדער יא אדער ניין.
דאס איז זיכער אז זיי האבען נישט קיינעם ארעסטירט פאר וועלען הרגענען.