מנהג ה'שטריק שפילן - מקורותיו ועניניו

[חקרן]

[center]מנהג שטריק שפילן[/center]
יסודתו מהררי קודש
מנהג ישראל תורה הוא לשחק בימי הפסח עם חבל הנקרא "שטרי"ק שפילן". המנהג יסודתו מהררי קודש, ובני ישראל נהגו עצמם עוד מקדמת דנא לשחק בזה בימי הפסח, לזכר מה שנאמר "מוציא אסורים בקושרות".

בספר אוצר כל המנהגים מביא בשם המדרש, שכשעשו ישראל את הפסח במצרים, והמצרים ראו שבני ישראל מכינים עצמם לצאת ממצרים, הקיפו את כל ארץ גושן בחבלים, כדאי שלא ייכלו בני ישראל לצאת משם, ובאו ילדי בני ישראל בחכמתם, והתירו את החבלים באופן מוחכם, בלי לעבור על איסור קושר ביו"ט, ולקחו מהחבלים האלה איתם במדבר, ועשו מזה כמו גדרים שונים זכר להגדרים של המצרים. וזכר לזה נהגו לשחק בימי הפסח עם חבל, זכר להחבלים שקשרו במצרים נגד בני ישראל, ואת אשר התירו אותם ילדי ישראל.

עניניו וטעמיו
יש כמה סוגי מהלכים בתוך המשחק, וכמה מנהגים יש בזה, ונהריה ונהריה ופשטיה. בכלליות אופן המשחק הוא, שעושין ע"י האצבאות באופן פלא כמו גדר עם החבל על היד, אחרי זה נוטל השני את החבל, ע"י ב' אצבעות של ב' ידיו (האגודל והגודל), ועושה סוג גדר שונה, והראשון נוטל מידיו באופן שונה, כך חוזר על עצמו הגדרים בצורות ואופנים שונים. יש גם אופן משחק שעושה כמו פרי הנקרא "באנאנע", וכשנוטל אחד מהם, כל החבל נעשה כבראשונה, וכך חוזר חלילה כל הזמן.

כ"ק מרן אדמו"ר מהר"ש מבאבוב זצוק"ל סיפר, שבגליצי' ידעו עשרים ושמונה מהלכים בהשטריק שפיל, וטמון בזה סודות וענינים נשגבים.

בספרי רבותינו הק' תלמידי הבעש"ט, מובאים הרבה רמזים וטעמים בענין מנהג ישראל זה, והרבה גופי תורה תלויים בה, והרבה סודות התורה וענינים גבוהים טמונים בתוך משחק זו. ולא דבר ריק הוא, כאשר מובא בספ"ק קדוש אלקי וז"ל: ע"י התרת הקשרים בהחבל הנקרא "אשטריי"ק שפיל", נעשה גם התרת הקשרים דלעילא, ושום מלאך ובריה לא יכליה להזיק, ושום קשר של כישוף וטמאה לא יכול למשלט על אדם בזה", עכלה"ק.

סיפר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש זצוק"ל, ביומן שלו: ביום שלישי דחול-המועד פסח שנת תרמ"ט לפ"ק, הייתי עדיין ילד ושחקנו במשחק החבל עם בן דודי ר' שניאור זלמן. אבי בא מבית התפילה עם החסיד ?????, וראה אותנו משחקים, אמר לנו "שפילטס דעם חבל שפיל", ועמד בצד והתבונן איך אנחנו משחקים בזה. אחר כך אמר: "יעדער גאנג אינעם שפיל איז א דרך בפנימיות הענינים, און איז געוואנדן אינעם פריעדיגן גאנג", והסביר את הענין בפנימיות כמו שרשמתי בכתבי.

מנהגי המשחק
האדמו"ר הרמ"מ מליובאוויטש הורה לשלוחי חב"ד לחלק בין שאר צרכי פסח, גם את החבל.

רבוה"ק לבית באבוב זצוק"ל הקפידו שהחבל יהיה של זהב דווקא, והכינו את החבל בעצמם מערב יו"ט לפני אפיית המצות ברוב עם הדרת מלך, כשכל הקהל עומדים ומנגנים.

בנדבורנא לקחו את החבל שקשרו בזה התרנגולת בערב יום-כיפור, והשתמשו בזה למשחק החבל בפסח. אמנם היו שהקפידו על זה מחשש חמץ, כיון שנותנים להתרנגולים זרעוני חיטין לאכול, על כן הקפידו שלא להשתמש בחבל הזה.

כ"ק מרן מהרצ"א מקרעטשניף זצוק"ל כותב בספרו רזא דעובדא, שסבו כ"ק מרן רבי זיידה אליעזר זאב זצוק"ל היה נוהג בערב יום הכיפורים לטבול את החבל בדבש, וכך לקשור את התרנגולת לפני הכפרות, אחרי שחיטת התרנגול הניחו לייבש את החבל, והכינו אותו למנהג השטריק שפיל בפסח. השטריק הזה היה מכותם בדם ובדבש, ואמר על זה "ואומר לך בדמיך חיי".

אצל כ"ק מרן בעל שפע חיים מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל, היה נהוג להגיד "שטריק פשעטל" אצל השלחן ביום א' דחול-המועד, ובאו הרבה אנשים אצל השלחן לשמוע את הפלפול. דרכו היה לשחק שטריק של כסף טהור, אשר נדבו אותו נגידים בעם, והיה לו כוונות גדולות בזה. אחרי זה הניח את החבל בתוך הקופסה על השלחן, ואמר שטריק פשעטל מתובל בדברי אגדה ופלפול זמן ארוך. השטריק הזה היו מוכרים אותו בכל שנה ושנה לכל המרבה במחיר, והכסף הלך לטובת מפעל הש"ס, מיסודו של הרבי זצוק"ל.

מרן האמרי חיים מויז'ניץ זצוק"ל היה נוהג לשחק עם החבלים בימי חול-המועד על מרפסת ביתו, והיה אומר בחביבות מיוחדת "חבלים נפלו לי בנעימים". היה נוהג לאמר להגבאי ר' מנחם אליעזר מאזעס הי"ו, שיקח את החבל וישתמש בו לחבל לתלות הנוי-סוכה בחג הסוכות. פעם התבטא ואמר: "ס'בענקט זיך מיר נאכן שטריק, אבער אז איך זעה עס הענגען אין סוכה, ווער איך מלא רגש, מלא שמחה"...

אצל אחינו בני הספרדים החבל היו עשויים מצבעים שונים תכלת וארגמן ודברים שונים, אחרים היו נותנים בהם פרחים ושאר דברים יפים. מנהג יוצאי קורדיסטן שהנשים היו מכינין את החבלים כמה שבועות לפני פסח. אצל אחינו יוצאי ארץ מרוקו היו הנשים ההרות היו מכינין אותן, והיה זה זכיה לתפור את החבלים מתכלת. בימי חג הפסח היו כל הילדים יוצאין לרחוב עם החבל בידיהן, והיו קורין לזה אישטריק"ה, ואפילו הגדולים היו משחקים בהם לשמחת יום-טוב, ולזכר מה שנאמר "מוציא אסורים בקושרות". ביום אחרון של פסח היו עושין מדורה גדולה והיו זורקין לשם כל החבלים, ואמרו "כן יאבדו כל הגוים".

עדיין שמור חבל שהיה שייך להרה"ק מרוזין זצוק"ל, עשויה מכסף טהור, ותלוי עליו רימונים מכסף, מעשי רוקם, מעשי ידי אומן. החבל נמצא במוזיאן הבריטי בלונדון.

אצל כ"ק מרן האדמו"ר מסקווירא שליט"א, מביאים בשנים האחרונות שטריק מיוחד בגודלו, עשוי מזהב טהור, עד שכמה אנשים משחקים בזה על השלחן בחול-המועד, ועושין גדר מיוחד בגודלו, לאור שמחת החג.

כ"ק מרן אדמו"ר מהר"א מבעלזא זצוק"ל, היה נוהג לעטוף את קופסת המצות עם החבל של שטריק שפיל"ן. בכל יום אחרי התפילה הביאו לפניו את החבל ושיחק בזה לכמה דקות עם החסיד ר' שלום פויגל ע"ה, ובכל צעד היה עושה הכנה איזה דקות והיה מלטף זקנו ופיאותיו ביראה, וכך עשה את המהלך, כן עשה כל פעם, עד שאמר "שלום, ברענג וואסער", ונטל ידיו והחזיר בעצמו את החבל על קופסת המצות.

שטריק פושקע
המנהג לעטוף את המצות עם החבל, מנהג עתיק הוא מקדמת דנא, ושורשו ממדינות בני אשכנז. עדיין מוצאים קופסאות ישנות של מצות, העטופות בחבל שטריק שפיל, באופן של שתי וערב, והיה ענין בזה עוד מימי קדם. וכך נהגו בחצרות בעלזא, סקווירא ופאפא.

הקשר בין החבל להמצות, מובא בספרי קדמונים, כיון שהמצות אכלו בני ישראל לפני צאתם ממצרים, ביחד עם הקרבן פסח, ובאותו הלילה הקיפו המצריים את גושן עם חבלים, כדאי שלא ייכלו ישראל לצאת ממצרים, על כן יש קשר בין המצות להחבלים, וזכר לזה קושרים את המצות עם החבלים.

אמנם היו גדולי ישראל שהקפידו לא לעשות על קופסת המצות כמו שתי וערב, כדאי לא לילך בחוקת הגוי, והיו עושים החבל רק בשתי או רק בערב.

בזמנים עברו היתה זו עלילה לעלילת דם, שהנוצרים העלילו שבני ישראל נותנים דם של נוצרי בתוך המצות, וראיה לדברים אלו, שקושרים המצות בצורת של שתי וערב.

בחצר צאנז באבוב לא נהגו לקשור המצות עם החבלים של שטריק שפיל, וכן ברוב חצרות החסידים לא נוהגים במנהג זה כהיום. כ"ק מרן מהר"ש מבאבוב היה נהוג לערוך החבל מיד לפני אפיית המצות בערב פסח, זכר לפסח מצרים והקשר עם המצות.

פעם בא בעל-דרשן בעיר ליסקא, ופער פיו בדברי הבל והבאי על מנהג השטריק שפיל, שמקורו הוא שבזמנים עברו קשרו את קפסאות המצות עם חבל, כדאי שיחזיקו את המצות, והילדים היו נוטלין את החבל הזה ועשו בו משחק, עפ"ל. עמד הרה"ק מליסקא זצוק"ל על רגליו, ואמר על הבעל-דרשן "יינו יין נסך".

הרה"ק רבי יענקל'ה מפשעוואסק זצוק"ל היה אומר, שהמשכילים היו מתלוצצים ממנהג החבל, ואמרו שמקורו הוא מנהג ילדים שנטלו את החבל מהמצות, אבל האמת הוא להיפך, שחכמינו ז"ל ייסדו את מנהג השטריק שפילן, וצדיקים הקודמים היו להם ענין מיוחד לקשור המצות עם אותו החבל, לאור חביבת המצוה. וכל המעררים על המנהג, הם לצים ומקורם ממשכילים הקודמים.

המנהג בחצר סיגעט סאטמאר, לא היה לקשור החבלים עם המצות, רק היה להם קופסה מיוחדת לכך, עשוי משל עץ. עם כל זה, יש עדות מענייינת מכ"ק מרן האדמו"ר הרה"ק מסאטמאר זצוק"ל, שסיפור שהמנהג הפשוט מקדמת דנא היה לקשור החבלים עם המצות, רק אחרי שהקילו אחרים מכלל ישראל בענין המאשין מצות, ובמצות האלו לא קשרו את החבלים עליהם, התחילו לזנוח במנהג הזה גם על מצות עבודת יד, ולא קשרו גם באלה את החבלים. וסיים הרה"ק: "זעען מיר שוין דעם חורבן פון די מאשין מצה"...

המנהג ברוב תפוצות ישראל, להחזיק את החבל בקופסה מיוחדת לכך, הנקרא "שטריק פושקע". היו צדיקים שהקפידו על קופסה של זהב דוקא, אחרים הקפידו של עץ, מעשה ידי אומן. על הקופסה היו חרוט המילים "מוציא אסורים בקושרות", או "זכר ליציאת מצרים", או שאר עניני החג.

מעזבונו של הרה"ק מריזין זצוק"ל, הנמצאים אצל נכדו בלונדון, יש קופסת כסף מיוחד במינו שהיה שייך להרה"ק מריזין. הקופסה מיוחד ביופיו, עם תמונות שונות של כתרים משובצות עם אבני יהלום ואבנים טובות ומרגליות.

זמן עשיית הקשר
סוגיא מיוחדת לוקח לעצמו, זמן קשורת החבל. יש החוששים לקשור החבל ביו"ט, אמנם אחרים מקילים, כיון דלצורך יו"ט הוא. מרן החזו"א הורה לעשות הקשרים בחול-המועד דווקא ולא לשחק עם החבלים ביו"ט ראשון, אמנם אחרים מקילים לשחק אפילו ביו"ט אם אין עושין קשר של קיימא, וכן נהגו אצל רוב קהילות ישראל.

יש המקילין לאלו שקושרין הקשרים על הקפסאות המצות, דאז הוא צורך אוכל נפש, והן הורה הרה"ג רבי חיים קנייבסקי שליט"א.

ויהי רצון, שכשם שהתיר לנו הקב"ה הקשרים לאבותינו במצרים, כן יתיר לנו הקב"ה את החבלים בגלותינו אנו, וע"י עשיית החבלים יתעורר כל הכוחות והכוונות התלויות בזה, ויתקיים בנו הפסוק 'חבלים נפלו לי בנעימים', ויוצאנו מעבדות לחרות, השתא בעגלא דידן אמן.