היתר המכירה כהיתר גמור ומבוסס

הלכה ואגדה, מוסר וחסידות
רעאגיר
פאר הדור
ידיד השטיבל
ידיד השטיבל
הודעות: 184
זיך רעגיסטרירט: מיטוואך יאנואר 16, 2013 9:50 am
האט שוין געלייקט: 2 מאל
האט שוין באקומען לייקס: 39 מאל

היתר המכירה כהיתר גמור ומבוסס

שליחה דורך פאר הדור »

לא מעטים טוענים שהיתר המכירה חלש ורק בדחק גדול ניתן לסמוך עליו, ולא מעטים פוסלים אותו לגמרי, אך גדולים רבים תמכו בו ומרן הגר"ע יוסף בהיקפו העצום מבסס היטב את ההיתר ומשיב היטב, דבר דבור על אופניו, על טענות השוללים את ההיתר ביבי"א, ח"י, יו"ד, סימנים ל"ז-מ"ג (וכן כותב בזה בח"ח חו"מ, סימן ב'):

שביעית בזמן הזה - דעת רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ששביעית בזמן הזה מדרבנן (מביא מבחר מהראשונים הפוסקים כך) ובדבר שאנו מסופקים בדברי דרבנן יש ללפסוק להקל כמבואר במסכת ע"ז דף ז'. וכן חלק מסוים מהראשונים דעתם ששמיטה אינה אף מדרבנן. (יבי"א שם סימן ל"ז; ועוד ראו "מצוות הארץ בהלכה והאגדה", מהדורת מנחם-אב תשע"ד, עמ' 81-80)

הערמה במכירת קרקעות - בחמץ נפסק שמי שיש בידו חמץ גמור סמוך לפסח וקשה לו לבערו ונותנו לגוי במתנה גמורה והיהודי יודע שהגוי לא יגע בחמץ כלל, מותר לעשות זאת אך צריך לתת לגוי ללא תנאי. וה"בית יוסף" כתב שאף שאין הערמה גדולה מזו, התירו זאת חז"ל כי הקניין נעשה כדין והחת"ס הוסיף שהערמת מכירה זו היא היתר גמור מהתורה ללא פקפוק ולמרות ששניהם יודעים שהחמץ יחזור ליהודי לאחר הפסח ושאין הגוי מתכוון לקנותו ממש, דברים שבלב אינם דברים, ורשאי היהודי לומר לגוי שאם ירצה למוכרו שוב לאחר הפסח יקחנו ממנו במחירו ומי שמערער ע"ז ראוי לגערה. וכן נהוג בכל המקומות למכור את אוזן הבהמות לגוי כדי להינצל מבעיית הבכורות שאסרה אותם התורה בהנאה, וכן עושים "היתר עסקה" שבא לעקוף את איסור ריבית שהוא מהתורה, כי מן הדין מותר להערים גם גם באיסור תורה, וכפי שפסק הרמב"ם בכמה מקומות (ומביא היב"א מבחר מגדולי האחרונים שפסקו כך) ואם זה כך באיסורי תורה קל וחומר בעבודת הקרקע בשמיטה שהיא דרבנן. (שם סימן ל"ח; "מצוות הארץ בהלכה ואגדה", עמ' 83-81)

לא תחנם - איסור לא תחנם הוא רק בגוי עובד ע"ז והערבים (שאינם נוצרים שהם מיעוט קטן מאוד מהערבים) אינם עובדי ע"ז ומכירת החמץ היא לערבי. ולמשל הראשל"צ רבי מיוחס בכר שמואל ב"מזבח אדמה" כתב שכמה וכמה גדולים מכרו חצרותיהם ובתיהם לישמעלים כי האיסור הוא רק שלא למכור לגויים עובדי ע"ז (היבי"א מביא גדולי עולם שפסקו שערבים-מוסלמים אינם עובדי ע"ז).
וכן אין איסור "לא תחנם" כשהמכירה היא לטובת היהודי (מביא ראשונים ואחרונים שפסקו כך) ומכירת הקרקע בשמיטה נעשית לטובת ישראל.
מביא את רס"ג כתב שאיסור מכירת הקרקע לגוי הוא מדרבנן כי הפשט של "לא תחנם" הוא שלא לרחם עליהם לתת להם חנייה להצילם ממוות. (יבי"א שם סימן מ"א)
הגרצ"פ פרנק כתב לפי ה"תורת חסד" מלובלין שהאיסור בנתינת ישיבת קבע ולא בקניין ומפני שהמכירה לזמן מוגבל אין כאן ישיבת קבע ואין איסור ("מצוות הארץ בהלכה ובאגדה", מהדורת מנחם-אב תשע"ד, עמ' 84-83).

שליח לדבר עברה - מתנגדי היתר המכירה טוענים שהמכירה בטלה כי אין שליח לדבר עברה, אך להלן נראה שלמעשה גם לשיטתם אין כאן בעיה כזו. "משנה למלך" כותב שדווקא כאשר ציווה המשלח ללא עבר והשליח עשה מדעת עצמו עם עברה אז יש שליח לדבר עברה כי כלל זה נאמר רק כהמשלח ציווה גם על העברה הנלווית לעיקר מעשה השליחות, אך כשהשליח עשההעברה על דעת עצמו השליחות לא בטלה והמעשה קיים ואין עברה על המשלח. ובכתב ההרשאה בהיתר המכירה כתוב שיש אישור לרבנים למכור את השדות אך לא כתוב דווקא לגוי והרבנים יכולים למכור לישראל וזה היתר גמור והיהודי בעל השדות אם ירצה יוכל למכור לגוי בלי שליחות לכן השליחות קיימת והמכירה תופסת ואינה בטלה ואין בכל מקרה עבר על המשלח.
אך כאמור בסעיף הקודם אין למעשה כל עברה של "לא תחנם".
וכן עצם דברי החזו"א שכיוון שאין שליח לדבר עברה השליחות בטלה והמעשה לא קיים, לא מוסכם על רבים מגדולי הדורות, והוא תלוי בשני תירוצי התוס' בב"מ, י' סע"ב, ורבנו פרץ כתב שפשוט שהמעשה קיים ו"נתיבות המשפט" כתב שדעת רוב הפוסקים שהמעשה קיים ומה שאשלד"ע זה לחייב את המשלח על העברה של השליח, אך המעשה לא בטל. וכן כתבו התוס' בקידושין מ"ד ע"ב שמה שאשלד"ע הוא דווקא כשהשליח עשה במזיד מה שהורה לו המשלח מפני שאומרים לשליח דברי הרב ודברי התלמיד וכו', אך לא בשוגג כי השליח ששגג לא היה מודע בשגגתו שדברי הרב (הקב"ה) שונים מדברי התלמיד (המשלח), ולא לא נחשב שעשה מדעת המשלח ועל גדולי הדורות שכתב חילוק זה נמנים המרדכי, המהריק"ש, מהרי"ט אלגזי, הגר"א, ה"חסד לאברהם", "באר יעקב", "זרע אברהם" (יצחקי), מחנה אפרים", מהר"ץ חיות, ועוד. ומפני שראינו שרבם מגדולי הדורות התירו את מכירת הקרקעותגוי בשמיטה, הרי גם לשיטת החזו"א הם שוגגים ולא מזידים וכל שכן שהסומכים עליהם (השליחים) הם שוגגים, ובשוגג יש שליח לדבר עברה. לדעת רבים מגדולי הדורות. וכתב הרב פרנק שיש כאן ספק ספיקא לקיים את מעשה העברה, לשיטת החזו"א, שמא הלכה כמו הפוסקים שאין המעשה מתבטל ושמא הלכה כפוסקים שיש שליח לדבר עברה בשוגג. ויש להוסיף על דברי הרב פרנק שיש כאן ספק בסיסי ששמא הלכה כגדולים הרבים שהתירו את היתר המכירה. ביבי"א שם סימן מ"ב מוסיף עוד דחיות וכותב שלא רק שאין עברה אלא זו מצווה רבה להציל רבים מעוון הן לאותם חקלאים שלא יוכלו לעמוד באיסור עבודת הקרקע בשמיטה והן לאלו שלא יוכלו להיזהר בשמירת קדושת שביעית. (וראו עוד ב"מצוות הארץ כהלכתה", תשע"ד, עמ' 86-84).

דין קדושת שביעית בפירות של גוי - אף שעקרונית אין לגוי כוח להפקיע את קדושת השביעית מהקרקע ולכאורה הפירות עדיין קדושים בקדושת שביעית ועדיין יהיה אסור לישראל לעבוד בקרקע, מופיע ברבים מהראשונים והאחרונים שאם הקרקע ברשות הגוי כן יש בכוחו להפקיע את קדושת הקרקע ודעת המבי"ט ומהר"ש סירילאו לחייב את פירות שביעית של גוי בקדושת שביעית היא דעת מיעוט (מביא מבחר מהראשונים והאחרונים הרבים שדעתם כזו - שם סימן מ"ב) ואף חכמי צפת, שבה גר המבי"ט (כמו גם מרן המחבר שסבר כדעה העיקרית שאין קדושת שביעית בפירות של גוי), נידו שומרי קדושת שביעית בפירות שגדלו בשדות של נוכרים.
וכן בסוף הרצאתו "בעניין היתר המכירה" בכינוס תורה שבע"פ במוסד הרב קוק בתשל"ב אמר: "גם בפירות הגדלים בקרקעות של ישראל שנמכרו לגוי ע"י הרבנות הראשית, אין לנהוג בהם קדושת שביעית בין לסחורה, בין לביעור, בין להוציאם לחו"ל (שיעוריו בכינוסי תורה שבע"פ הועלו על הכתב ב"משא עובדיה", בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ז והדברים האלו מופיעים שם בעמ' קמ"ז)

וציותי את ברכתי - לכאורה יש לשאול שהרי התורה הבטיחה שברכת ה' תחול את שומרי השמיטה כלכתה לשלוש שנים מהשנה לפני השמיטה ועד השנה שאחריה אז איך מקילים אף בשעת הדחק למכור את הקרקע לגוי?
התשובה היא כפי שכתב למשל הסמ"ע (חו"מ סימן ס"ז סק"א) שהבטחה זו היא כאשר דיני השמיטה נוהגים מהתורה אך לא כפי שנפסק לגבי זמננו שהשמיטה מדרבנן. וכן מוכח מהתוספות בגיטין (ל"ו ע"ב) וכן כתב הגר"י ענגיל שלסמוך על הבטחה זו היום זה לסמוך על הנס וזה אסור. ואפילו חז"ל לא סמכו על הברכה בשישית והשאירו כמה כרכים שלא קדשום ולא יהיה ביבול של אותם כרכים קדושת שביעית, בשביל העניים שיתפרנסו מהם (שם סימן ל"ט, אות ד'). וראו להלן דברי הגרש"ז שבעוד שישה קטעים (שלושה לפני סוף הדברים [לא סוף התגובה]).

אף לשיטה ההמתנגדת להיתר המכירה, לא שייך לאסור לקנות את היבול של היתר המכירה ואין כאן "לפני עיור לא תתן מכשול", כי אפילו חקלאי יהודי שגם היתר מכירה לא עשה ועבד את שדהו כרגיל ועבר איסור לפי כל הדעות, פירותיו אינם נאסרים באכילה, וכל שכן מי שעשה לפי רבים מגדולי הדורות שהתירו את מכירת הקרקעות לגוי, יבולו מותר באכילה. וכן כתב למשל הרב אוירבך בשו"ת "מנחת שלמה", ח"א, סימן מ"ד שגם למחמירים אין כל איסור לקנות פירות שביעית של היתר המכירה כיוון ששביעית בזמננו מדרבנן יש לנו כלל שבדברי חכמים יש להקל וגם המתירים הם תלמידי חכמים ואף הפוסקים המחמירים מחויבים באיסור דרבנן לפסוק לכלל לפי המתירים (שם סימן מ"ב אות י' וכן ראה אות ט' בדברי רי"ז מינצברג).

בסוף הרצאת הגרע"י בכינוס תורה שבע"פ במוסד הרב קוק בשנת תשנ"ג בנושא "עניין היתר המכירה בשבעית ובדין ספק ספקא נגד חזקת מרה קמא, אמר: "ועל כל פנים נתבאר היטב שמכירת קרקעות לגוי נעשית כדת וכדין ויש לסמוך על היתר המכירה כאשר הסכימו עליה גאוני עולם" ("משא עובדיה", עמ' קס"ו), זאת כותב גם בסוף 80 העמ' שבהם מבסס את היתר המכירה בסוף "ילקוט יוסף - המצוות התלויות בארץ : חלק א' - השביעית והלכותיה", ובשו"ת יבי"א ח"ח, חו"מ, בסוף סימן ב' שגם בו עסק בהיתר, כך שפסק זאת להלכה.

ב"חזון עובדיה - חנוכה", עמ' פ"ו כותב הרב עובדיה שאין כל בעיה להדליק נר חנוכה בשמן זית שהופק מזיתים של היתר המכירה ומסיים דבריו בעניין זה במילים "וכבר הארכתי בשו"ת יביע אומר חלק י' לבסס ולחזק את היתר המכירה שהוא כדת, ואין לחוש בזה לדברי החולקים".

להלן תיעוד רובו של סרטון שבו נראה הרב עובדיה פוסק כי היתר המכירה הוא היתר חזק, ללא פקפוק. בווידאו נראה נכדו של הרב עובדיה, הרב יעקב ששון, שואל את סבו האם אברכים צריכים לקנות דווקא יבול נוכרי וכדומה או שיכולים לקנות מיבול של היתר המכירה, כשנוכחים במקום המשב"ק והחברותא הרב אליהו שטרית.
הגר"ע יוסף השיב: "המכירה היתר גמור! אמיתי!"...
הגר"ע אף עקץ את בנו, הרב משה: "משה כועס עליי כשאני אומר ככה. מבין, משה, אם הפרש של חצי שקל..."
הרב ששון אמר בתגובה: "אני הייתי בשוק, יש הבדל גדול [במחירים, בין היתר מכירה לבין אוצר בית דין]".
הגר"ע יוסף חזר ואמר: "תעשה כמו שאומרים לך, היתר מכירה היתר אמיתי, מי שרוצה להפסיד כסף - שיפסיד".
הוא אף הוסיף ואמר, "תגיד גם לאמא שלך, מלכה, תגיד לה שאני אמרתי שהיתר מכירה זה היתר אמיתי, מי שרוצה לעשות ככה.. לזרוק את הכסף שלו שיקנה אוצר בית דין".
המשב"ק התערב ואמר: מה שיצא טוב מהדברים של הרב שהיום ראיתי העתון שה"עדה החרדית" אומרים שבעקבות הדברים הם עכשיו יוזילו מחירים ובשבועות הקרובים מקווים שהמחירים ירדו.
הגיב הגר"ע: "הוא אומר פי 2 פי 3!" והמשב"ק אמר מיד: "יותר!!"
הגיב הגר"ע: "אסור זה, לגנוב כסף מברכים?!"
אמר הרב ששון: "בשביל שעושים הרבה כסף משחירים את היתר המכירה כאילו אנחנו חלמנו חלומות."
הגר"ע הגיב לנכדו: "היתר המכירה אמתי! די!" ופנה שוב לנכדו, תוך שהוא לועג על אלו שלא סומכים על 'היתר מכירה': "תגיד להם כך שנינו בגמרא, מי שיש לו מעות הרבה ורוצה לאבדם יקנה כלי זכוכית, זה גם כן עסקה. יקנה אוצר בית דין, במקום כלי זכוכית יקנה אוצר בית דין, יש לו הרבה כסף רוצה לאבדם שיקנה אוצר בית דין".
המשב"ק אמר: "עתון 'בקהילה' כתבו שעכשיו מתחילה כל התוצרת של הערבה להבשיל ולכן לא יצטרכו להביא מחוץ לארץ ומקווים... שבשבועות הקרובים מחיר העגבניה והמלפפון יגיעו עד 3.5 שקל, אבל עדיין לא בטוח"...
הנכד שאל: "הערבה זה בטוח חוץ לארץ?" וענה ר"ע: "לא בטוח".
ואז שאל הנכד: "אז נשמור קדושת שביעית בפירות האלו?"
הגר"ע פנה לחברותא שלו, הרב אליהו שטרית: "יש לנו היתר מכירה, גמרנו!!! בשביל מה לשבור את הראש מאיפה לוקחים? מאיפה לא לוקחים. מדוע לוקחים... למה? יש תעודות היתר מכירה..."
הוא היסב פניו לנכדו ואמר שוב: "תאמר לחברים שלך גם כן, רחמנות".
"היה אחד שרצה להחמיר, לא רצה לאכול היתר מכירה, נתנו לו מאסר עשרים ושמונה יום, אסרו אותו, אמרו לו אם הרבנים אוכלים גם אתה תאכל. רוצה חומרות? ייקחו אותו לכלא".
שאל הנכד: "אני רשאי לכתוב בשם סבא שאפשר היתר המכירה לגמרי?" וענה ר"ע: "כן, ההיתר היתר גמור".
ועל זה שאל הנכד: "אפילו למחמירים?"
השיב הגר"ע: "כן! היתר גמור, לאמיתה של תורה, אין לי ספק בזה!" ובהתייחסו לפירות אוצר בית דין אמר: "זה הידור, הידור בעלמא... יש לו הרבה כסף רוצה להדר - יהדר".
הגר"ע קם מכסאו והחל ללכת ואמר: "מי שהוא מקטני אמנה יקבל את חלקו בעולם הזה שיפסיד כסף".

אמנם הרב עובדיה כתב במכתב בתשמ"ו לבני תורה באשקלון שהמקילים לסמוך על היתר המכירה יש להם על מה שיסמוכו בשעת הדחק וכן כתב בכרוז לחקלאים שו"מ בתחילת שנת השמיטה תשמ"ז (מופיע ביבי"א ח"י יו"ד בסוף "קונטרס השמיטה"), אך בהסכמה מתש"ס לח"א של "ילקוט יוסף" על המצוות התלויות בארץ הנ"ל (המכתב הנ"ל מופיע שם לאחר ההסכמה) כותב שיש להם על מה שיסמוכו ללא המילים "בשעת הדחק". וכן, כאמור לעיל, בסוף 80 העמ' לביסוס ההיתר המכירה כותב שיש לסמוך על ההיתר כפי שהסכימו גדולי עולם וכך אמר בסוף הרצאתו המובאת ב"משא עובדיה" וכתב בסוף דבריו ביבי"א ח"ח, חו"מ, סימן ב', ומשמע מכן שפסק כן להלכה. וכן כתב בתשובה לשמעון לוגסי מאשקלון ששאל לגבי המכתב הנ"ל לבני התורה לעומת פסק בשמו שגם בני תורה יקנו מיבול היתר המכירה ולא יבול נוכרי ואוצר בי"ד, שיש לסמוך בוודאי על ההיתר שהוא מבוסס וברור לפי ההלכה ורק המהדרין יכולים להחמיר על עצמם ובלבד שלא תגרום החומרה מחסור בפירות וירקות בביתם ("מצוות הארץ בהלכה ובאגדה", תשע"ד, עמ' 113). וכן הגאון הרב חיים רבי, ר"י "עטרת חכמים" אמר בשמו שאפשר לאכול לכתחילה מהיתר המכירה גם למחמירים והרב עובדיה אמר לו בטלפון בשנת השמיטה תשס"א שעדיף לקנות מהיתר המכירה בלבד (שם עמ' 112). וכן אמר לנכדו שההיתר הוא היתר גמור אף למחמירים (בפסקה הקודמת), וכמו כן אמר לרבה של יהדות צרפת, הגאון הרב יוסף חיים סיטרוק, שאין מגבלות על היתר המכירה (ישנו סרטון של השיחה). לכן או שהרב עובדיה חזר בו ממה לגמרי ממה שכתב בתשמ"ו ותשמ"ז והיתר המכירה הוא טוב לכתחילה, גם המכירה עצמה וגם קניית תוצרת ממנה, ולא רק בשעת הדחק, כדעתם של כלל חכמי הספרדים (ראה בפסקה הבאה) וחלק מהאשכנזים (כמו ה"ישועות מלכו", ה"נפש חיה" והראי"ה), או שחילק בין המכירה עצמה הקשורה לחקלאים שהיא טובה בשעת הדחק, אך קניית תוצרת היתר המכירה היא לכתחילה גם שלא בשעת הדחק ואף למחמירים.

הגרש"ז אוירבך, אף שדעתו העקרונית שיש לשמור שמיטה כהלכתה, הורה לרבנים הראשיים הרב אליהו בקשי דורון והרב ישראל מאיר לאו שיעשו את המכירה כדת כמנהג הרבנות בכל השנים, בכדי שלא ייווצר מצב שיעבדו החקלאים את אדמתם באיסור, וכן בכדי שלא ייווצרו על ידי כך עוד בעיות רבות. והוסיף גם, כי יש לציין, שגאוני הספרדים לא סייגו את היתר המכירה לשעת הדחק בלבד, ואם כל שכן שבזמנינו יש להקל בזה. ובודאי כשנגאל ויהיו רוב ישראל על אדמתם, ותהיה מצות השמיטה מן התורה, אז תתקיים ברכת התורה "וצויתי את ברכתי", ולא נזדקק להיתר זה כלל, אך בזמנינו, יש לנהוג בהיתר זה. וכן פסקו רוב מניין ובנין של גאוני הדורות האחרונים.

יש הטוענים שהרב עובדיה העדיף לקנות יבול נוכרי על פני יבול היתר המכירה, אך במכתב ובהרצאות לקראת שמיטות ובתוכן אמר שאין לקנות מהן כי הם מפקיעים מחירים וכי הם שונאי ישראל ומשתמשים בכסף לקניית נשק נגד יהודים (שם, עמ' 98-97 ו-109), ואף העדיף זאת על אוצר בי"ד שלא תמיד נעשה כראוי ופעילים של ועדות שמיטה לא תמיד פועלים כהוגן בזה ומתבצע מסחר ביבול של קדושת שביעית (שם עמ' 100-99). לפי השיחה עם נכדו לעיל העדיף יבול זה גם על פני יבול מחלקים שאינם א"י לעניין המצוות התלויות בארץ.

מגדולי העולם מרנן הגאונים זצוק"ל שהתירו את היתר המכירה ולו לשעת הדחק (הגדולים הספרדים ככלל התירו גם שלא בשעת הדחק וגם חלק מהאשכנזים): ר"מ רוביו (שו"ת "שמן המור"), ר"א מיוחס (שו"ת "שדה הארץ"), ר"מ גלנטי ("גדולת מרדכי"), מהר"ם בן חביב, ה"ישא ברכה", ר"מ פניז'ל, ר"א אלחדיף ור"מ אלפנדרי מטבריה, רי"א ספקטור, ר"ש מוהליבר, ר"ש קלפפיש (רי"א ספקטור התנה את הסכמתו בהסכמת שני האחרונים), ה"אבני נזר", המהרש"ם מברז'ן, ה"ישועות מלכו", ה"נפש חיה", ר"מ אלישברג, האדר"ת, ר"י ענגיל, רנ"ה הלוי וידנבוים (רב יפו והמושבות לפני הראי"ה), ראי"ה קוק, רצ"פ פרנק, רא"ז מלצר, רי"מ טיקוצ'ינסקי, ר"א קוטלר, ה"אגרות משה", רש"ז אוירבך, ררח"ח הכהן מג'רבה, ר"ר כדיר צבאן, ר"ע עטיה, ר"ע הדאיה, ר"ע יוסף, רמ"צ אליהו, ר"מ מזוז, ר"מ לוי, ועוד.


כאמור לא מעט מגדולי התורה החשובים ביותר תמכו בהיתר המכירה וביניהם כמה וכמה מפוסקי הדור מהדור הראשון של סידור ההיתר ועד היום, ואחד מהם, כאמור לעיל, הוא מרן הגאון מהרש"ם הכהן שבדרון זצוק"ל כפי שרואים מכאן ובה עדות חתנו רצ"ה קינברג מלונצ'ין לגבי תמיכת חותנו הגדול בהיתר המכירה: http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan- ... %E4&id=887
גרסה של סריקה מהמקור: http://www.shaalvim.co.il/uploads/files ... 208-11.pdf
למי שאולי חסום למאמר אביא כאן את תוכנו:

דעת תורה של המהרש"ם בעניין היתר המכירה / הרב יהושע בן מאיר

כבר לפני למעלה ממאה שלושים שנה הונהגה בארץ ע"י גדולי ישראל זצ"ל מכירת קרקעות לישמעאלי בשנת השמיטה כדי להתיר את עבודת הקרקע ולמנוע חלות קדושה בפירות שביעית, מה שידוע בשם "היתר המכירה"[1]. אף שהיו רבים וטובים שחלקו על אפשרות השימוש בהיתר המכירה, הרי רובם המכריע של גדולי ישראל סמכו על היתר זה, ורבים מהם הנהיגו אותו בפועל.

לאחרונה הוצאתי לאור מהדורה חדשה של ספרי "מה נאכל בשנה השביעית – היתר מכירה או אוצר בית דין"[2], בו הבאתי ראיות שהיתר המכירה הוא היתר מרווח הרבה יותר מהיתר אוצר בית דין, בין מצד החקלאי ובין מצד הצרכן הצורך תוצרת יהודית בא"י[3]. כן כתב הגר"ע יוסף זצ"ל: "פירות היתר המכירה עדיפי מפירות של אוצר בי"ד"[4], והגר"מ אליהו זצ"ל כתב "שללא הצירוף של היתר המכירה העצה של 'אוצר בית דין' לא מעלה ולא מורידה"[5], וש"לכתחילה אין לסמוך על אוצר בי"ד כי אם בצירוף היתר המכירה"[6]. ידידי הרב יואל פרידמן שליט"א מ"מכון התורה והארץ" היטיב לבטא את הדבר, ובין השאר כתב: "במישור ההלכתי חשוב לציין שיש הבדל בסיסי בין היתר המכירה לבין ההיתרים האלטרנטיביים: השיקולים ההלכתיים שמרכיבים את היתר המכירה... מבוססים על סוגיות ברורות, ולא זזו ממקומם אפילו כמלוא נימה (גם אם המציאות השתנתה, ומצב הדחק אינו דומה כלל למצב בו היה נתון המשק בראשית שנות ההתיישבות). לעומת זאת, ללא היתר המכירה ישנם מרכיבים רבים [בהיתר של 'אוצר בית דין'] שהם מחודשים לחלוטין, ובהעדר מקורות להסתמך עליהם הרי הם כ'תורה שאין עמה בית אב'"[7].

רבים סוברים בטעות שהיתר המכירה לא היה מקובל על רוב גדולי ישראל בדורות האחרונים, וכבר נכתב הרבה בנושא הזה. כאן אני מפרסם לראשונה מכתב מאת הרב צבי הירש קלינגברג זצ"ל, רבה של לונטשין שבפולין, ששימש בצעירותו את חותנו זקנו המהרש"ם מברזאן זצ"ל, כולל בשנים תרס"ט-עת"ר בהן התעורר מחדש הפולמוס בעקבות כוונת הרב קוק לבצע את היתר המכירה[8]. הרב קלינגברג שלח לראי"ה קוק זיע"א בשנת תרס"ט מכתב בשם המהרש"ם זצ"ל ובו שאל אותו על המקורות ההלכתיים של 'היתר המכירה'[9], והראי"ה השיב לו תשובה שנדפסה באגרות הראי"ה, אך סופה חסר[10]. במכתב דלהלן, שמתפרסם בפעם הראשונה, מעיד הנכד שהמהרש"ם אכן השתכנע מתשובתו של הראי"ה קוק והסכים למעשה להיתר המכירה, אך לא רצה לפרסם את דעתו זו על פי מנהגו שלא להתערב בדיונים הלכתיים שיש בהם מחלוקת ציבורית, כפי שנהג גם בשאלת התכלת למשל למרות שהוא עצמו הטיל בציציותיו תכלת[11].

עדות זו מוסיפה לרשימת התומכים ב'היתר המכירה' את מי שכונה 'עמוד ההוראה', ושגדולי ישראל בדורו, כולל מרן החפץ חיים, פנו אליו בשאלות הלכה. מעתה ניתן לומר ש'היתר המכירה' הוא גם 'דעת תורה'[12].

שיל"ת יום ג' לסדר עליכם היום ברכה[13] תרצ"ה. פה לאנטשין יע"א.

שלמא אשדר להאי גברא רבה ויקירא רבה דעמיה מדברנא דאומתיה ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי ארץ איש אשכולות פאר המעלות והמידות כו' וכו' אין גומרין עליו את ההלל מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א האב"ד דעה"ק ירושלם תובב"א והרב הכולל ונשיא דכל ארעא דישראל יצ"ו.

אחר דרישת שלומו הטוב ושלום תורתו. באתי להשתטח ולבקש מטו מאת כבוד הדרת גאונו שליט"א שלא ינקוט בדעתו עלי על אשר הרהבתי בנפשי עוז לגשת מול כבוד הדרת גאונו וקדושו שליט"א ולבקש מלפניו על זאת, כי עוד בנעורי כשהייתי משמש לפני ולפנים לפני כ"ק אדוני מורי חותני זקני הגאון המובהק המפורסם מהרש"ם הכהן מברעזאן זצלל"ה זכיתי אז להחליף מכתבים עם כבוד הדר"ג שליט"א, וזה היה כמדומה בשנת עת"ר[14], ואז היה סואן רעש במחנה העברים על דבר השמיטה בארץ הקודש, וכהד"ג שליט"א התיר אז ע"י מכירה לנכרי וקמו עליו בעלי חיצים, ואז פקד עלי אדמוח"ז הגאון הנ"ל זצ"ל שאכתוב בשמו לכהד"ג שליט"א שהיה אז אב"ד ביפו עה"ק שכהד"ג שליט"א ימחול לכתוב לו טעמו ונימוקו על מה שהתיר. וכשבאת תשובת הדר"ג שליט"א הנני מעיד עלי שמים וארץ שאמר לי אז אדמוח"ז הגאון הנ"ל בזה"ל, הנני רואה את דבריו כנים ואמיתיים להלכה, אך שאין רצוני עוד להתערב בדבר מפני בעלי מריבה ומחלוקת שאינם מודים על האמת. וכעין זה שמעתי ממנו בענין תכלת, כי בצינעה ראיתיו לובש טלית עם ציצית תכלת אך לא בפרהסיא. וכמדומה שכהד"ג במכתבו הנ"ל הזכיר גם את הגאון המפורסם בכל העולם מהר"ר יצחק אלחנן מקאוונא זצ"ל שגם הוא הסכים להתיר:

הנני לקדם פניו בתודה וברכה, יהא רעוא מן קדם שמיא שיאריך ימיו ושנותיו בנעימים, ויזכה לראות בנין בית עולמים, וידיו תקרבנה על מזבח ד' עולות ושלמים, ויעלה לרצון לפני אדון עולמים, אכי"ר.

כה דברי עבד לעבדי ד' המשתחווה מול זיו הדרת קודשו והמצפה לתשובתו

הק' צבי הירש קלינגבערג האבד"ק הנ"ל והגליל


[מקום החותם]

"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור. פירוש, כל המצוות שיעשה וכל התורה שילמד שיהיה באהבה וביראה כמו במעמד הר סיני. וזהו שמביא רש"י ז"ל התורת כהנים 'מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה' וכו', כי שמיטה מצוה שקשה לקיימה, כי כל מצוה שתלויה בשכל כגון גנבה וגזילה וכדומה קל לקיימה, ומצות שמיטה היא חוקה בלא שום טעם, וגם היא דבר שבממון וחסרון כיס לשמוט כספים ולהפקיר פירות וביובל להחזיר השדות ולשחרר את העבדים, והא ראיה שלא קיימו בארץ ישראל לא שמיטה ולא יובל (רש"י ויקרא כו, לה). ובשביל שכבד על בני אדם לקיים מצות שמיטה, על כן נאמרו כללותיה ופרטותיה בהר סיני, כדי שנוכל לקיימם באהבה וביראה כמו שניתנו בהר סיני. וכן בכל המצוות שאינם חוקים, אעפ"י שיש בהם טעם, צריכים לעשותן רק בגזירת המלך באהבה וביראה כמו שניתנו בהר סיני. וזהו שמביא רש"י ז"ל התורת כהנים - מה שמיטה שהוא חוקה בלא טעם ושכל וגם דבר שבממון וחסרון כיס נאמרו כללותיה וכו', פירוש שצריך אתה לעשותה באהבה וביראה כמו שניתנה בהר סיני וכנ"ל, אף כל המצוות, אף שיש להם טעם ושכל, מחויב אתה לעשותן בשלמות באהבה וביראה פנימית כמו שניתנו בהר סיני. ודוק."
(ליקוטי מהרי"ל ספר ויקרא פרשת בהר)

הערות שוליים:
[1] ל'היסטוריה' של היתר מכירה ראה מה שציינתי בספרי [המוזכר להלן בסמוך] הערה 161.
[2] הוצאת המכון למחקר והלכה שע"י ישיבת "שבות ישראל" אפרת, ירושלים תשע"ד.
[3] ישנם קהלים רבים הצורכים רק תוצרת נוכרית, רובה יבוא מחו"ל. אין ספק שמצד שמירת הלכות שביעית דרך זו היא המהודרת ביותר, אלא שמשמעותה בימינו היא נזק בלתי הפיך להתיישבות ולחקלאות היהודית בא"י. אך לא כאן המקום לדון בכך.
[4] חוברת 'אור תורה'. פורסם מחדש ב'אמונת עיתך' 1. הובא בספרי הנ"ל עמ' 8.
[5] "מאמר מרדכי" שמיטה סי' טז עמ' תקט. הובא בספרי הנ"ל עמ' 10.
[6] "מאמר מרדכי" פרק יט סעיף א עמ' קכב. הובא בספרי הנ"ל עמ' 9.
[7] "אמונת עתיך" 2. המאמר כולו הובא ברשותו האדיבה של הרב המחבר כנספח לספרי (עמ' 145-142), וצוטט ונדון גם בהקדמה למהדורת תשע"ד (עמ' 23-19) ובהערות 135, 168, 175, 191.
[8] המהרש"ם זצ"ל נפטר בט"ז שבט תרע"א. אחת מבנותיו של המהרש"ם נישאה לרב שלום רובינשטיין אבדק"ק לאנשי שהיה מצאצאי רבי פינחס מקוריץ, וכנראה שאחת מבנותיו נישאה לרב צבי הירש קלינגברג (בשו"ת אמרי דוד לר' דוד הלוי איש הורוביץ מסטנסילאב סי' ע נמצאת שאלה ששאל אותו בשנת תרצ"ב הרב צבי הירש קלינגברג אב"ד לאנטשין).
[9] לצערי לא הצלחתי לאתר את מכתב השאלה בין גנזי המכתבים שנשלחו לראי"ה.
[10] התשובה הודפסה באגרות הראיה ח"א אגרת רז (עמ' רנז-רנט), משם הועתקה ל'אגרות חמדה' מהד' תשס"ח עמ' 116. באגרת נחסרו מספר מילים ושורות, וחסר הסיום. מתוך הדברים עולה שבהמשך האיגרת נכתבו נימוקים נוספים להלכה, וחבל על דאבדין.
[11] המהרש"ם אף ציווה בצוואתו להוליכו לקבורה בטלית שבה קשורים ציציות עם תכלת (עי' בהקדמת ספר תכלת מרדכי, חידושי המהרש"ם עה"ת, סיגעט תרע"ג, ועי' גם בספר חכמי ישראל לרב דוד הלחמי, ת"א תשי"ח, עמ' שסז). תודתי לרב בן ציון שפירא שליט"א שהואיל להעביר לי את כתה"י של מכתב הרב קלינגברג, ולרב אברהם זק"ש שליט"א על עזרתו, סיועו והערותיו המחכימות. בהעתקת המכתב להלן הושלמו מילים ונפתחו ראשי תיבות, וכן נוספו פיסוק וקיטוע.
[12] כשם אחד מספריו המפורסמים של המהרש"ם.
[13] שמות לב, כט, פרשת כי תשא. מדובר על ט"ז אד"א תרצ"ה.
[14] מדובר על תרס"ט, כי מכתב התשובה של הראי"ה הוא מתאריך ט' תמוז תרס"ט.

דער אשכול פארמאגט 36 תגובות

איר דארפט זיין א רעגיסטרירטער מעמבער און איינגעשריבן צו זען די תגובות.


רעגיסטרירן איינשרייבן
 
רעאגיר