בד''ה מרן חכם שלום כהן זצ''ל נשיא מועצת חכמי התורה

[מחצה''ק]

שמשו של מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל זרחה בירושלים בי"ב טבת תרצ"א בבית הוריו הגדולים הגאון המקובל הקדוש חכם אפרים הכהן זלכה זצ"ל, ראש ישיבת המקובלים 'עוז והדר' ששכנה בישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה בירושלים, ולאמו הצדקת מרת תופחא מלכה ע"ה, בשמחת הברית נקרא בשם 'שלום' על שמו של המקובל רבי שלום שרעבי זצ"ל.

אביו עלה בשנת תרפ"ד לארץ הקודש ולמד אצל חכם חיים שאול הכהן דוויק, 'השד"ה' זצ"ל. לאחר הסתלקות רבו בשנת תרצ"ג, הוכר חכם אפרים בירושלים כיורשו וכראש המקובלים, כעשרים שנה שימש בישיבת פורת יוסף בירושלים כראש המקובלים, העמיד הרבה תלמידים מהישיבה ומחוצה לה, מעולם לא דחה אדם שבא ללמוד הן ביום והן בלילה ובשבת, הוא נפטר בשבת קודש בג' בתשרי תשי"ז ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

אביו חכם אפרים זצ"ל למד אצל הגאון הקדוש חכם שמעון אגסי זצ"ל. ההורים שלו היו צריכים לעזוב את בגדאד, ורצו שהוא יבוא אתם. מצד אחד, לא רצה לאבד את הישיבה. מצד שני, מהיכן יהיה לו מה לאכול?

החליט חכם אפרים ללכת לשאול את מרן ה'בן איש חי' כי זכה לקרבה גדולה. ה'בן איש חי' אהב את חכם אפרים, היה מבקש ממנו לבוא אליו בכל עת מצוא. הוא גילה לו פעם, שביקש מבני ביתו שאם הוא מגיע שיכניסו אותו אליו בלי שהיות, ואפילו הוא ישן או מסתגר בחדרו הקדוש ואין רשות לאף אדם להיכנס. אך לחכם אפרים הייתה רשות בכל עת.

בבית אביו הגדול, לא היו פשרות, בענייני כשרות המזון. דקדוק ההלכה היה אצלו עד הקצה האחרון, גם בדור ההוא שהיה קשה להדר בדברים מורכבים, חכם אפרים לא ריחם על עצמו.

בחצר הבית הקים לול תרנגולות. רק מהביצים שלהן אכל ורק מהן היה שוחט. בשבת היו מכניסים מתקן מיוחד שהביצה תתגלגל החוצה מאליה. הייתה לו חומרה שלא לאכול ביצה עד שעברו על העוף עשרים ואחד יום מזמן ההטלה ויצא מכלל טרפה.

בבחרותו למד בישיבת 'פורת יוסף', אצל ראש הישיבה מרן הגאון חכם עזרא עטייה זצ"ל, שם קנה את תורתו יחד עם חכמי ורבני הישיבה בהיותו שקדן עצום שישב ולמד כל העת בהתמדה עצומה.

קשר מיוחד חיבר בין מרן הגר"ע יוסף זצ"ל למי שהוא הכתיר להמשיך את דרכו בהנהגת הציבור, מרן ראש הישיבה זצ"ל. קשר ייחודי זה נארג על פני כשמונים שנה ויצק חוליית זהב בשלשלת הדורות. הוא החל אי שם בין כותלי ישיבת פורת יוסף בירושלים שבין החומות. מרן ראש הישיבה, כבנו של המקובל האלוקי הגאון אפרים הכהן זצ"ל שעמד בראש ישיבת המקובלים 'עוז והדר', שפעלה בתוך ישיבת פורת יוסף, נתגדל משחר ילדותו בין חכמי הישיבה.

כשהיה בחור צעיר בפורת יוסף, למד בהפסקת הצהריים, בין הסדרים, מסכת שבת עם החברותא באוצר הספרים. מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל שהיה שקדן במשך כל היום, היה יושב שם ואוכל פרוסה קטנה לארוחת הצהריים, וכל העת מעיין בספר שהיה פתוח לפניו תמיד.

באחד הימים מרן הרב עובדיה זצ"ל פנה אל חכם שלום והחברותא שלו ואמר להם: 'אני שומע שאתם לומדים טוב, רוצים שאלמד איתכם?'. כמובן שהם ענו בשמחה ובחיוב וכך היו לומדים כל יום ולמדו כמעט את כל מסכת שבת.

מאז הלך הקשר והתעצם עם השנים ובפרט לאחר שנכנסו יחד בעול הנהגת הציבור. מרן ראש הישיבה זצ"ל היה מדבר עם מרן הרב עובדיה כדבר בן עם אביו. פעם סיפר בשיחה לעיתון 'הדרך': "מעולם לא נמנעתי מלומר לו דבר. פעם אחת אמרתי למרן, גם אם תכעס עלי אני אומר לך את דעתי, הוא שמע את הדברים, לאחר זמן אמר לי 'ראיתי שאתה הידיד האמיתי שלי יותר מכולם, שבאמת רוצה בטובתי ולכן אמרת מה שאמרת'".

"תדעו לכם, חכם עובדיה כל מה שעשה היה לשם שמים. כל דבר שעשה הכול היה אך ורק לשם שמים. לכן זכה למה שזכה".

תמיד היה מספר את הסיפור, על ה'נסיעה' שערכו פעם בבין הזמנים בו השתתפו כל תלמידי הישיבה: "אני הייתי ילד עדיין, נגשתי למרן הרב עובדיה ואמרתי לו, למה כבודו לא נוסע איתם לקברות צדיקים, הוא השיב לי, אתה רואה מסכת בבא קמא, היום אני מתחיל אותה וכשיחזרו תראה איזה דף אני נמצא. עברו ארבעה חמשה ימים ראיתי אותו אוחז בדף צו. בשבילי זו הייתה דוגמא גדולה", הפטיר ראש הישיבה.

במהלך מלחמת תש"ח כאשר הרובע היהודי נפל בידי הירדנים וכל תושבי העיר העתיקה הוצרכו לברוח גלתה גם הישיבה על כל תלמידיה שהתפזרו בינתיים בכל בתי הכנסת ברחבי ירושלים החדשה. בגין תהפוכות הללו לא התקיים רישום מחודש לישיבת פורת יוסף במשך שלוש שנים, והתלמידים - ביניהם ראש הישיבה – נאלצו להישאר באותו שיעור כי אילו היו עולים לשיעור גבוה יותר היה הר"מ הקודם מוצא את עצמו ללא משרה וללא פרנסה...

כאמור, לאחר מלחמת תש"ח למד במסגרת הישיבה שהתמקמה במספר בתי כנסת בשכונת הבוכרים כבית הכנסת "צופיוף" ועוד, והחל משנת תשט"ז בבניין הישיבה החדש בשכונת גאולה.


התמדתו המופלגת נודעה לשם ולתהילה וגם לעת זקנותו המופלגת לא ויתר על סדר יומו הקפדני. היה זה בעת שחש כאבים ברגלו והוצרך לטיפול רפואי בבית החולים. גם שם ביקש לשמור על סדר לימודו הרגיל ושקע בלימודו במסכת הנלמדת בישיבה עד לשעות הקטנות של הלילה. בשהותו בבית החולים אף ביקש למעט בביקורים כדי שיוכל להמשיך בלימודו הקבוע תוך שהוא מתנה את צערו הגדול על אשר אינו יכול למסור את שיעוריו הקבועים הנמסרים בהיכל הישיבה.

בהיותו כבן 19 נבחן כבר על כל מסכתות גיטין וקידושין עם כל פירושי הראשונים והאחרונים לצד כל הסימנים בשולחן ערוך ונושאי כליהם העוסקים בדינים והלכות אלו. ובהיותו בגיל 21 נבחן על כל חלק 'אבן העזר' כולו. לימודים אלו לא היו נלמדים בשטחיות אלא בעומק נפלא ובעיון רב.

כבר בשנות העשרים לחייו החל ראש הישיבה למסור שיעורים בישיבת פורת יוסף. בתקופה מסוימת שכנה הישיבה בשכונת קטמון והגאון רבי שמעון בעדני שימש בה ראש ישיבה. כשהגר"ש עבר להתגורר בעיר בני ברק ופתח בה כולל לאברכים מילא ראש הישיבה את מקומו כראש הישיבה. בתפקיד זה כיהן עד סוף ימיו כשנושא על שכמו ברמה את דאגתם של התלמידים היקרים.

כאן בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים, ניצב בעוז על משמרתו מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן, והמשיך את שושלת מסירת התורה בטהרתה. קרוב ליובל שנים מאז שבה תורה לאכסנייה שלה בהיכל הישיבה המחודש בשנת תשל"ז ועוד קודם לכן בהיותה בקטמון, עמד הוא בראשות הישיבה ומגדל את הדור הבא שיפאר בתורתו וקדושתו את כותל המזרח. מלמד שבחו שלא שינה.

כל מי שהכיר ולו מעט את שיחו ושיגו של מרן ראש הישיבה זצ"ל, יודע כי הדבר היקר ביותר בעיניו של מרן הוא לעשות למען שמו יתברך ללא שום פניות, בנקיות מוחלטת. בלתי לה' לבדו. כמעט בכל שיעור, שיחה או דרשה, יחזור על כך שוב ושוב, יחדד את הדברים וישריש אותם בלב השומעים. זאת נקודת מבטו הטהורה על העולם, כך היה בוחן מרן את הדברים כולם – האם הם אך ורק למען כבוד שמים.

שיטת הלימוד שלו הייתה מבוססת על דרך הלימוד של מורו ורבו מרן הגר"ע עטיה זצוק"ל ראש ישיבת פורת יוסף. בהקשר לכך ניתן לציין את מה שראש הישיבה היה מספר, על מרן הגר"ע עטייה זצ"ל שהיה מקפיד בלימוד המהרש"א בעיון. ראש הישיבה היה אומר: "צריך ללמוד את המהרש"א על הסדר, כך אנו נוהגים בישיבה, כי בלי לימוד המהרש"א אי אפשר להבין את הנלמד, זהו העיון, וכדברי ה'חזון איש' שמיום שעזבו את המהרש"א ביטלו את העיון".

באחת השיחות לתלמידיו דרש ראש הישיבה מתלמידיו שישבו וילמדו, והעיקר שהלימוד יהיה ברצינות ושלא ירמו את עצמם בהבנת הלימוד. ראש הישיבה היה מציין את מה שזכר וראה בצעירותו: כיצד מרן הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל לומד יחד עם מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ואף בדרכים המשיכו בלימודם ומעולם לא פסקו וביטלו את לימודם.

הוא היה מציין עובדה זו ומבהיר לתלמידיו כיצד ניתן לנצל כל דקה ודקה ללימוד תורה והלכה. "כשהולכים ברחוב", אמר, "העצה היחידה להינצל מהבעיות והפגעים שישנם ברחוב היא רק ע"י שהאדם מכין את עצמו חומר למחשבה טרם יצא לרחוב ולעיון בדרך או שישנן את תלמודו בדרך ויקיים מצוות 'ובלכתך בדרך".

מרן ראש הישיבה תמיד היה דורש מקהל שומעי לקחו ואומר: "אדם שיושב ולומד עליו לעסוק בתורה לעומקה של הלכה, ולכן גם לומדי הדף היומי אל להם להסתפק בכך, אלא עליהם למצוא את הזמן ללמוד באופן יותר מעמיק, והיצר הרע נותן הרגשה לאדם שכביכול כבר למד היום הרבה שהרי כבר למד דף שלם בשעה.

כמו הגר"ע עטיה היה אף הוא דורש מתלמידיו לדעת קודם כל היטב את כל דברי הגמרא והראשונים היטב ורק אחר כך לגשת ללימוד ההלכה. בישיבת ערב, היו לומדים שם כ-20 דפי גמרא בחודש עם פירושי רש"י תוס' והרא"ש. וסיפר ראש הישיבה: "בצעירותי, בלמדי בישיבת ערב אצל מרן הגר"ע עטיה למדנו קטע מסוים ב"בית יוסף" קטע שהיה מאוד ארוך, וניגש אחד הבחורים שלא הייתה לו סבלנות ללמוד את כל הקטע הארוך בשאלה מהי מסקנת דברי הבית יוסף, עניתי לו חזרה בשאלה, האם גם באוכל הוא נוהג לאכול מיד את הקינוח?... ולמה בלימוד הוא רוצה כבר בהתחלה את הקינוח...

סיפר ראש הישיבה בעצמו: זכורני, שכאשר פתחנו את הישיבה היו הרבה ספרי "בן איש חי" ובזמן שהיו קובעים ללמוד הלכה היו לומדים בספר "בן איש חי". בימים ההם נתתי הוראה למשגיח של הישיבה להוציא אותם, כי טענתי שזה לא לימוד. ה"בן איש חי" אומר לך מה צריך לעשות, אבל עדיין לא תבין למה צריך לעשות כך. וכך אכן היה בישיבה, הוציאו את ספרי ה"בן איש חי". כי מי שלומד הלכה צריך ללמוד בראש ובראשונה שולחן ערוך. לכל הפחות צריך ללמוד בישיבה שולחן ערוך עם משנה ברורה, וודאי שזה לא הסוף אבל כך הוא יודע לפחות את דברי השולחן ערוך כי המשנה ברורה מבאר היטב את השולחן ערוך, והנה יתכן שמסקנת ההלכה שונה אבל זה כמו שאדם לומד גמרא, וכי מגיעים בסוף עד להלכה? אבל לכל הפחות רואים את מסקנת הגמרא וכשיש מחלוקת יודעים שיש מחלוקת ומבינים מה המהלך של הפסק הזה, ואז ניתן ללמוד גם דבר אחר, אבל אם לא לומדים כפי הסדר הזה לא ניתן ללמוד הלכה לאמיתה של תורה.

הנהגתו הציבורית של מרן חכם שלום זצ"ל החלה בעת הקמת ש"ס תחילה כסיעה מקומית בירושלים, בשנת תשמ"ד אז מרן הגראמ"מ שך זצ"ל, כתב מכתב הקורא להצביע לש"ס, יחד עם מכתבם של מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל והגאון רבי שבתאי אטון זצ"ל.

מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל נכנס אז לבית ברחוב ראב"ד 27 בבני ברק. ואמר למרן הרב שך את דברי רש"י בסוף פרשת כי תבוא על הפסוק "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה", כותב רש"י: "עד היום הזה: שמעתי, שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב "ויתנה אל הכהנים בני לוי", באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו', היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.

עם הרש"י הזה שוכנע מרן הרב שך להקים את ש"ס, באומרו חכם שלום זצ"ל לפני הרב שך, "וכי לנו לא ניתנה התורה? גם אנחנו קיבלנו את התורה, גם לנו יש חלק, ויש רבים מאחינו שלא יודעים מהתורה, שלא מכירים אותה, אנחנו צריכים ללכת וללמד אותם".

מרן הרב שך כתב במכתבו: "למעלת כבוד ידידי ורב חביבי הרב הגאון בתורה וביראת שמים, ענותן מוכתר במעלות טובות מוהר"ר חכם שלום כהן שליט"א ראש ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה".

ומני אז, הציבור הספרדי, מבני התורה ועד הציבור הרחב, שלא זכה כלל להכרה, ומנת חלקו הייתה אך אפליה והדרה זכה להכרה למרות שבני התורה הספרדים היו מתי מספר, היו אז רק ארבע ישיבות ספרדיות.

הקמת 'התאחדות הספרדים שומרי תורה', אכן הייתה כורח השעה, אך לא קלה הייתה הדרך. רבים, בעיקר מקרב העסקנים הוותיקים של אגודת ישראל, ניסו למנוע את ההתמודדות בבחירות של התנועה הצעירה שכבר קיבלה את האותיות ש"ס. מרן חכם שלום כהן זצ"ל שלא זז ממרן מהרב שך זכה שהקב"ה חנן אותו בדעה נקיה שאף התבטא עליו "א ערליכע איד' הוא היה אדם נקי בלי שום אינטרס.

בי"ח חשוון תשד"מ נערכו הבחירות לרשויות ולראשונה הוצבו פתקי הצבעה ועליהם האותיות ש"ס בירושלים, אלפים בחרו להכניס אותם אל המעטפה ולשלשל בקלפי. התוצאה הפתיעה גם את האופטימיים שבחבורה – שלושה מנדטים קיבלה הרשימה הצעירה, שבין לילה הפכה לכוח פוליטי שכבר לא ניתן להתעלם מקיומו.

כמה חודשים אחרי הבחירות לרשויות המקומיות נערכו הבחירות לכנסת שהוקדמו ממועדן המקורי. ההצלחה של ש"ס הירושלמית הפיחה רוח חדשה בקרב כלל הציבור הספרדי ברחבי הארץ, ועוררה את הציבור לפעול ולהאמין בכוחו.

מסכת קשרים ענפה נפרשה לאורך השנים בין מרן ראש הישיבה וגדולי ישראל מכל החוגים והעדות, קשר מיוחד היה למרן חכם שלום זצ"ל עם מרנן הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי ה'סטייפלער', עם הגראמ"מ שך, עם פוסק הדור הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שהיה אצלו כמו בן, לצד חכמי ירושלים ופורת יוסף.

לימים סיפר חכם שלום זצ"ל "פעם אחת כשהייתי אצל הסטייפלער, נכנס אדם אחד וביקש ברכה. הסטייפלער לא הביט לעברו וצעק בקול 'רשע, רשע תצא מכאן מיד'. אחרי שדיברתי איתו מה שהייתי צריך, יצאתי וראיתי את אותו אדם מחוץ לבית. שאלתי אותו, למה הסטייפלר צעק עליך כך, מה עשית? אמר לי בבושת פנים 'אני מחלל שבת'. והסטייפלער לא הכיר אותו כלל, אבל ידע הכל".

כל חייו במשך תשעים שנה התנהג בפשטות והיה נוסע באוטובוסים באופן תדיר, גם לכינוסי מועצת חכמי התורה היה מגיע באוטובוס או במונית וסרב שיהיו לו נהגים, למרות תחנונים מצד תלמידיו הרבים סרב בכל מאודו.

מלבד גדלותו ושקדנותו בתורה היה מרן ראש הישיבה זצ"ל סופר סת"ם, ובמשך שנים רבות עד לחתונת בנו הצעיר בשנת תשנ"ח, עסק בכך בשעות שבין הסדרים, חכם שלום כהן אף כתב לעצמו ספר תורה קטן, ממנו הוא היה נוהג לקרוא בכל שבוע שניים מקרא ואחד תרגום בערבי שבתות.

עשרות בשנים, מאז נתמנה לר"מ בישיבת פורת יוסף והוא עודנו אברך צעיר לימים, מסר מרן ראש הישיבה את נפשו על הרבצת התורה והנחלתה לתלמידים ולעם ישראל כולו.

סדר יומו היה צפוף, בשעה 6:15 היה יוצא מביתו שברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים למקווה לטבילת שחרית. בשעה 7:00 נכנס להיכל ישיבת 'פורת יוסף' הנמצא מספר דקות מביתו, שם היה מתפלל שחרית. לאחר התפילה עולה הרב לביתו לאכול פת שחרית. בשעה 9:30 היה מגיע לישיבה ומוסר שיעור בעיון לתלמידי שיעור ב', השיעור מסתיים לקראת השעה 11:30,. לאחר מכן היה נכנס להיכל הישיבה בכדי לדבר בלימוד עם בחורי הישיבה ולחילופין לקבל קהל לעצה וברכה במשרדי הישיבה, חכם שלום לא היה מקבל קהל בביתו בימים ההם ומי שרוצה לפוגשו יכול לעשות זאת רק בישיבה. בשעה 1:00 בצהריים היה מתפלל הרב תפלת מנחה בבית הכנסת הרמב"ן שברובע היהודי.

משם חוזר לביתו ושוהה שם עד שעות הערב ללימוד רצוף, אלא אם כן יש שיעורים ברחבי הארץ או שמחות לתלמידיו. לגר"ש כהן קבלה מאביו שלא יעבור עליו זמן של ד' אמות ללא תורה. ביום שישי היה מוסר שיעור לבחורי שיעור ב' בישיבה ב'מנחת חינוך', בשבת היה מוסר הגר"ש שיעור בהלכות שבת לבני הקיבוץ ולאברכים. מידי חודש בחדשו נהג לנסוע למסור שיעור בעיר בני ברק. השיעור היה נמסר בכל פעם בבית אחר של אחד מתלמידיו בוגרי הישיבה.

בחודשי אלול, ימי הרחמים והסליחות מרן הרב עובדיה זצ"ל היה לוקח את חכם שלום יחד איתו במסוק, והיו נוסעים לכל ערי הארץ לעצרות התשובה, אלפים היו באים לשמוע את דבר ה', ראש הישיבה היה מדבר לעם בשדות כפי שהיה מדבר לתלמידי הישיבה והם היו נהנים ממנו עצה ותושיה.

חצי שנה לאחר הסתלקותו של מרן הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל שהתבטא על חכם שלום שהוא "פה קדוש" מונה מרן ראש הישיבה זצ"ל לממלא מקומו כנשיא המועצת. ההכרזה הרשמית התקיימה במעמד הקבלת פני רבו בחג הפסח תשע"ד, באולמי ארמונות חן בבני ברק וזאת לבקשת חברי המועצת הגר"ש בעדני, והגר"מ מאיה.

מאז נטל על עצמו את עול הנהגת הציבור הספרדי בארץ ובעולם, היו המונים משחרים לפתחו לבקשת עצה וברכה, ראש הישיבה היה עונה לפונים ולקח על עצמו את משא הדור.

כך גם לתנועת ש"ס היה מורה את הדרך אשר ילכו בה ובמעונו היו עולים תדיר החכי"ם ונציגי התנועה להתייעצות תמידית.

במערכה נגד גיוס בחורי ישראל לצבא כתב מכתב ארוך המכוון נגד המפתים בני ישיבות ללכת לצבא: "הנני פונה בזה לכל אחד ואחד להתחזק בלימוד התורה ובעמלה. גם בעת הזאת אשר לא נדע מה ילד יום בהתגברות שנאת עולם לעם עולם, ואין לנו מגן וצינה גדול לעם ישראל יותר מאשר עמלה של תורה. על כן אזרז שחלילה לבחור באיזה רמה לימודית שהוא, או לנשוי אפי' נמצא בקשיי פרנסה, לעזוב את משמרת הקודש ח"ו, ולא להתפתות לכל מיני גורמים "חרדים" או שאינם חרדים המבטיחים לו עתיד של כסף וכבוד אם יצטרף לאיזה מסלול אפי' קצר מאוד".

אלו דבריו בתחילת מכתבו שעורר הדים רבים בכל גווני הציבור בארץ. בהמשך מכתבו מתייחס נשיא מועצת החכמים למפתים שפועלים לגייס בני ישיבות לצבא בפיתויים שונים ומשונים, וכותב: "כל המפתים והמסייעים הם בכלל מחטיאי הרבים, וכתב רבינו הרמב"ם שאין להם חלק לעולם הבא, ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם".

את מכתבו סיים מרן ראש הישיבה בקריאה לראשי הישיבות והכוללים והוא מבהיר להם כי להם יש את האחריות "להדריך את הבחורים בלכתם ללשכת הגיוס, וגם לבקש מהם לדווח על כל ניסיון שכנוע ופיתוי. ראשי הכוללים יפעילו את השפעתם להניא אברכים שיש להם מחשבה להתגייס ולו לתקופה קצרה".

לא במהרה ישכחו דבריו של מרן ראש הישיבה בעיצומו של כינוס היסטורי של שלוש המועצות של גדולי וחכמי התורה. כשקולו נשנק בבכי נשא את דבריו בצער וביגון: "כל הספרדים הם בבחינת את הנפש אשר עשו בחרן, אני יודע מתוך הישיבה כמה תלמידים שההורים שלהם רוצים שילך לצבא, הם לא מבינים כלום, אם לא שהבנים היו דבוקים ברבנים שלהם, הם היו הולכים לצבא, וע"י הרבנים שומרים עליהם. אם לא יעשו דבר שיכריזו שאין צבא בכלל, ח"ו זה לא ילך.

בתקשורת מסיתים כנגד בני הישיבות, ואצל הספרדים זה מחלחל, עדתנו עלולה להיפגע הכי קשה מגזירה זו, וצריכים ללמוד מאת הנפש אשר עשו בחרן, להכניס כמה שיותר לתורה.

כזכור, בסיום דבריו פרץ מרן ראש הישיבה בבכי נורא אשר גרם לגדולי התורה להזיל דמעה: "אני מבקש שתצא מכאן החלטה שאין צבא ואין כלום, ולא מעניין אותנו הכסף שלהם, מעניין אותנו רק תורה ותורה".

דבריו של ראש הישיבה נשיא מועצת חכמי התורה עוררו הדים רבים בכלי התקשורת וגרמו לקידוש ה' גדול, גדולי התורה ובראשם מרן הגראי"ל שטינמן ניגשו למרן ראש הישיבה וציינו בפניו, כי דבריו הותירו רושם גדול על כולם. מרן הגראי"ל בסיום הכינוס אמר למרן ראש הישיבה: "הדברים של כבודו חיזקו את כולנו, אנחנו צריכים לשמור על האחדות הזאת שיש כאן, וכך נוכל נגד הקמים עלינו".

בשנת תשע"ד, התקיים מפגש מיוחד בין ראש הישיבה חכם שלום זצ"ל עם יבלחט"א ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן מזקני חברי מועצת גדולי התורה. באותה עת, תקופת ממשלת נתניהו שהוקמה יחד עם יאיר לפיד שכרת ברית אחים יחד עם נפתלי בנט, נתרגשו על עולם התורה גזירות קשות ובראשם גזירת גיוס בני הישיבות.

המפגש המיוחד התקיים בכינוס השנתי של ארגון "לב לאחים", כשמרן ראש הישיבה חכם שלום כהן ישב בסמיכות להגרמ"צ ברגמן, חכם שלום פנה להגרמ"צ ואמר לו, "אנחנו תלמידים של חמיכם מרן הרב שך זצוק"ל. כל דבר בישיבה שאלנו את פיו. ככל היוצא מפיו יעשה".

לאחר מכן שאל חכם שלום את הגרמ"צ, "האם כבודו שמע מחמיו זצ"ל אודות נושא גיוס בני הישיבות". הגרמ"צ השיב לו, "זה היה בשנת תשנ"ח, אז עלה נושא גיוס בני הישיבות, ומו"ח זצוק"ל אמר לי בזה"ל, "כשיגיע הזמן בו ראשי השלטון ינסו לבצע את זממם ולגייס את בני הישיבות, תפרסם בשמי שזו שעת שמד וצריך למסור את הנפש על זה כהלכות קידוש ה' ביו"ד".

הקפדתו על כשרות המאכלים ושחיטה הייתה לשם דבר כפי שקיבל בבית אביו הגדול, ראש הישיבה עמד בראש ועדת הכשרות של בד"ץ 'נוה ציון', יחד עם גיסיו הרבנים הגאונים רבי שלמה ורבי מסעוד בן שמעון רבה של בני ברק. בכל ערבי פסחים היה מגיע לאפיית מצות מספר פעמים לעקוב מקרוב אחר תהליך האפייה, גם בשנים האחרונות למרות חולשתו הגיע בכוחותיו הדלים והיה עוקב מקרוב אחר כל החומרות.

דברי תורתו וחיבוריו קובצו למספר ספרים וחוברות 'שיח כהן' - חוברת ובה קובץ שיחות, ה'תשס"ו דובר שלום - על המועדים, תומיך ואוריך - שביבי אור, הנהגות ועובדות, פנינים ואמרות ממרן ראש הישיבה זצ"ל.

עד לפטירתה של רעייתו הרבנית הצדקנית מרת יעל ע"ה בתו של הגאון חכם מנצור בן שמעון זצ"ל, התגורר ברובע היהודי בדירה ברחוב היהודים השייכת לישיבת פורת יוסף, מתוקף תפקידו כראש הישיבה. מאז נפטרה התגורר לסירוגין בביתה של בתו משפחת זיאת בשכונת רמות בירושלים.

זכה חכם שלום כהן זצ"ל והותיר אחריו דור ישרים מבורך, שלושה בנים וחמש בנות. בהם: בנו הרבנים הגאונים רבי אפרים, ר"מ בישיבת יקירי ירושלים, רבי יעקב, ראש ישיבת 'נזר התלמוד' בביתר עילית, וחתנו של הגאון רבי יהודה כהן ראש ישיבת יקירי ירושלים, רבי שמעון, ראש ישיבת 'תורת יעקב' בבת ים, במוסדות של חמיו הרב יעקב עטיה, ובנותיו, לבית זיאת, כהן, קדוש ועוד, נכדים, נינים וצאצאים רבים הממשיכים בדרך התורה.

אחיו הרב רפאל כהן שליט"א, חתנו של חכם סלמן מוצפי זצ"ל ומחשובי סופרי הסת"ם בירושלים; והרבנית חמד עליה השלום, שהלכה לבית עולמה לפני מספר שנים.